בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ברק רימה את בוחריו

תגובות

בהצבעה שלי - כמו של עשרות אלפי מצביעים נוספים - לא היה שום רמז לכך שהמנדט של אהוד ברק כולל פרישה ממפלגת העבודה, בראשות קבוצת חברי כנסת של הסיעה, וחציית קווים ימינה לעבר בנימין נתניהו, עד כדי סכנת הצטרפות כסיעה לליכוד.

מעשהו של ברק גובל בבגידה בבוחריו ופוגע קשה בדמוקרטיה הישראלית. כגנבים בלילה, בפעולת קומנדו מבריקה כביכול של סיירת מטכ"ל, תיכנן ברק וביצע פרישה ממפלגת העבודה והקמת סיעה עצמאית בתיאום עם ראש הממשלה, כולל הסכם קואליציוני וחלוקת תפקידים.

וכל זאת בתוך שעות ספורות, בהפתעה מוחלטת, בלי שהפוטש ידלוף החוצה לאוזני פוליטיקאים ואנשי תקשורת, וכדי למנוע הפיכת-נגד של מתנגדיו.

הקמת סיעת "עצמאות" היא מעשה של תועבה פוליטית. ברק סובב את בוחריו בכחש ורימה אותם. גניבת קולות בוחריו, פירוק מפלגת העבודה, תקיעת סכין באידיאולוגיה הסוציאל-דמוקרטית, התכחשות שבשתיקה לכיבוש ביהודה ושומרון ומיעוט עשייה, אם בכלל, למען השלום בינינו לבין הפלסטינים - הם חטאים שלא יסולחו.

ד"ר ישראל בנימינוב

רמת גן

*

הדמוקרטיה הוגדרה באופן מבריק על ידי אברהם לינקולן: "מהעם אל העם, למען העם". בדמוקרטיה "נבחרי העם" אכן נבחרים על ידי העם. הם אחראים, באופן אישי, כלפי ציבור בוחריהם.

תרגיל העצמאות של אהוד ברק הוא, בין היתר, דוגמה לחוסר דמוקרטיה, וה"עצמאות" היא עצמאות מהעם.

אורית נוקד, החברה כיום בסיעת העצמאות, נקראה "הנציגה של הקיבוצים"; למרות זאת אין לחברי הקיבוצים כל דרך להשפיע עליה; התפרסם בתקשורת כי כועסים עליה שם.

הגיע הזמן להחליף את שיטת הבחירות הקיימת בשיטה, שלפיה מספר מרבי של חברי כנסת ייבחר באופן אישי, שכן שיטת בחירות טובה ממזגת את הבחירות האישיות עם עקרון היחסיות.

אלא ששינוי שיטת הבחירות הוא משימה בלתי אפשרית - שכן חבר הכנסת המצוי חושש (ובצדק) שלא ייבחר לפי שיטה השונה מהשיטה הקיימת. ובכל זאת, עוד לא אבדה התקווה לשינוי כזה.

פרופ' שמואל קניאל

ירושלים

*

יורשה לי, בניגוד לזרם הכללי, לכתוב כמה משפטים בזכותו של אהוד ברק.

כמה מהר שוכחים, שברק תרם יותר מ-35 שנים, לא במגדלי אקירוב אלא בלילות קרים; לא בחליפות ארמני, לא בעניבות, לא בסיגרים, אלא בבגדי חאקי פשוטים.

ברק אכן התעשר; אבל כל זמן שהרוויח זאת ביושר - מותר לו לעשות בכספו כרצונו. נמאסו כל אלה המצרפים לשמו באופן קבוע את מגדלי אקירוב.

סגנו של ברק, מתן וילנאי, הלך אתו, והנה בתקשורת לא נשמעה אף מלה על מעשהו. הכל מנותב אישית לברק. מדוע?

ברק כדרכו עשה צעד מבריק. ומדוע לא נשמעה שום מלת גנאי, כאשר הרביעייה המפורסמת שקלה לעשות, קודם לכן, את אותו צעד? מדוע איש לא בא אליהם בטענה על הרס מפלגת העבודה?

דליה שיריזלי

תל אביב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו