בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אבות ודודים

תגובות

בתגובה על "חלום ליברמן, הסיוט" מאת יוסי שריד ("הארץ", 14.1.11)

יוסי שריד משרטט קווים לדמותו של אביגדור ליברמן. "הוא יצא מרוסיה, ורוסיה לא יצאה ממנו", כותב שריד, ובכך מתחקה אחר שורשי המנטליות הדיקטטורית של ליברמן. מקורה של מנטליות זו, לדידו של שריד, ב"אמא רוסיה", ואילו חברי כנסת אחרים, השותפים לגישתו של ליברמן, אף הם יוצאי ברית המועצות לשעבר, נוקטים קו זה "כאילו התעקשו להוכיח, שהח"כ הוא לעולם תבנית נוף זר; כאילו החינוך הפוליטי מהבית הישן חייב לחתור תחת יסודותיו של הבית החדש".

האומנם כך? כלום אין איזו זיקה בין תרבות אמא רוסיה לתרבות האבות המפא"יניקית (בן-גוריון, דיין, רבין, וכמובן אריאל שרון, המפא"יניק האחרון)? כן ולא. שכן ליברמן הוא ממשיך של מסורת התגובה על תרבות האבות, בבחינת דוד חורג, חריג (מנחם בגין). ליברמן אינו צאצא ישיר של שושלת השלטון, אלא מחותן. ככזה הוא מחולל בעיות במשפחה. שפתו שונה, מתלהמת, פופוליסטית וחד-משמעית.

בכך הוא חורג מהמסורת של "אחד בפה ואחד בלב" של מפא"י, על גלגוליה השונים. הכיבוש הנאור, העקיף, ההומני, מקורו אינו בתרבות הדודים החורגים, שעמה נמנה שר החוץ, המתיימר להבין ערבית; מקורו בבית הגידול של האב הישיר, בן למהגרים מאוקראינה, שאמנם דיבר ערבית, משה דיין שמו.

אלא שתרבות השלטון ההומניסטית של דיין התבררה, בדיעבד ובאיחור, כפטרונות הרסנית. טוב יעשה חבר הכנסת לשעבר שריד, יוצא מפא"י, אם יבחן תחילה כיצד תרמה תרבות האבות של מפא"י לערעור הדמוקרטיה בישראל, וכיצד תרמו לכך צאצאי העלייה השנייה והשלישית, שנים לפני ההגירה של שנות ה-70.

לאו גורביץ

רמת גן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו