בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אל תהללו את המתאבדים

תגובות

בתגובה על "מי שצריך לקרוא, שיקרא" מאת גדעון לוי ("הארץ", 21.1.11)

הכתבה מציגה את חליל גבעתי-רפ, הצעיר היהודי שהתאבד, כמי שהעלה את עצמו על המוקד, כקורבן, על רקע אידיאולוגי.

פרסום כזה הוא פסול. ברור שחליל היה אדם ערכי, בעל גישה הומניסטית ותחושת שליחות, אך לעולם לא נדע מה הסיבות האמיתיות שגרמו לו להתאבד.

הסבר אחר יציג את חליל כמי שכשל בהבנת המציאות ובהבנת האפשרויות העומדות לפניו לשינויה. הפער בין צורכי המציאות, כפי שתפש אותם, למשל בכל הנוגע לשחרור גלעד שליט, לבין יכולתו לספק צרכים אלה או להשפיע על מקבלי ההחלטות היה עצום, ולמרבה האסון הביא אותו למחשבות אובדניות.

הפרסום גם מסוכן כי ידוע היום, שכתבה המהללת את המתאבד ואת מעשהו עלולה לגרום לעוד אחרים מבני גילו לשלוח יד בנפשם. המסר המועבר לדור הצעיר הוא, שאם צעירים כה חיוביים וחכמים מגיעים למסקנה שהמימוש העצמי שלהם הוא בדרך של התאבדות, אולי זאת באמת הדרך.

זה בדיוק סוג החיקוי שאנו בעמותת "בשביל החיים" - עמותה שהקימו משפחות שיקיריהם התאבדו ואנשי מקצוע בתחום - מתריעים מפניו כל כך. חשוב לדווח על התאבדויות, אך בכתבה חסר תיאור הסבל של חליל, המחשת הכאב האישי שלו, שמקורו, כאמור, בפער הגדול בין תפישת המציאות שלו לבין תפישת יכולתו לשנות את מהלך הדברים.

גם ביחס לבני ערן ז"ל חשבתי לא פעם, כי אולי אם לא היה מתגייס לצבא, לא היה מתאבד. ברור שלנסיבות יש משקל מכריע בהבאת המחשבה האובדנית לכלל מימוש. אביו של חליל מאמין, שבלא מועד ההתייצבות הקרוב בחברון, חליל היה עדיין בין החיים. גם אני מאמין, שבלא שיבוצו של בני ערן לאפסנאות בבקו"ם, ייתכן מאוד שהיה מוותר על, או לפחות דוחה לזמן אחר את מימוש המחשבה האובדנית שלו.

הבעיה בכתבה של גדעון לוי היא העדר האיזון בין הגורמים השונים המביאים צעירים להתאבדות. הדגש שלוי שם על המניעים האלטרואיסטיים והאידיאולוגיים הוא מוטעה, פסול ומסוכן.

חליל לא היה חייב להתאבד. כפי שגם אביו מציין, הוא היה יכול לתעל את האנרגיה החברתית והציבורית שבערה בו לכיוונים אחרים, שיביאו את יכולותיו לכלל מימוש ויביאו רווחה והצלה לאחרים.

חליל, כמו בני ערן, לא היה גיבור. שניהם לא הצליחו להתמודד באומץ עם המציאות. הם בחרו בפתרון שגוי, אומלל וחסר תועלת, שגם אם "פתר" כביכול את הבעיה האישית שלהם ושם קץ לסבלם הפרטי - הסב ליקיריהם ולאוהביהם סבל רב, לכל החיים.

כדאי שכל צעיר החושב על התאבדות יביא את הדברים הללו בחשבון.

ד"ר אבשלום אדרת

עמותת "בשביל החיים"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו