בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

איפה הוויתורים?

תגובות

המסמכים שנחשפו ברשת אל-ג'זירה יצרו אווירה של אופטימיות ותקווה, שזמן רב לא היתה כמוה. כלי התקשורת ורוב הפוליטיקאים יצאו מגדרם מרוב התפעלות על הנדיבות הפלסטינית ועל הסבירות כי המסמכים מוכיחים כי השלום הוא בהישג יד. ואולי חשוב מזה, כי על פי המסמכים הוכח כביכול שיש פרטנר לשלום. ואם השלום המיוחל לא הגיע, האשם הוא בבנימין נתניהו.

דווח על הוויתורים הגדולים של הפלסטינים במזרח ירושלים, ועל כך ש"הם מוכנים להעניק לישראל את ירושלים הגדולה ביותר בהיסטוריה של העם היהודי".

אלא שבאווירת האופוריה נשכח פרט קטן: השכונות שהפלסטינים מוכנים להעניק לישראל הן למעשה חלק מירושלים הריבונית, בירת ישראל. היכן הוויתור? הם מוכנים לתת לנו את מה שהוא שלנו.

מדהימה גם הקלות שבה ישראל מוכנה לוותר על חלקים מבירתם תמורת מלת הקסם "שלום". היש עוד עם נורמלי שיהיה מוכן להעביר בקלות כזאת חלקים ממולדתו, ובעיקר מעיר הבירה שלו? הרי אותן "שכונות פלסטיניות" כמו כפר השילוח שעליהן ישראל מוכנה לוותר הן אתרים משמעותיים בהיסטוריה היהודית.

אדוה נוה

שערי תקוה

*

הפלסטינים לא ויתרו ולו במשהו - כי הם "ויתרו" על דבר שבכלל לא היה שייך להם מלכתחילה. ישראל היא שוויתרה ומוותרת גם היום על חלקי ארץ ישראל.

על מה שמחים כל כך אצלנו?

עובד גושן

חיפה

*

בתגובה על "לבני הציעה ב-2008 להעביר לשליטה של הרשות כפרים ערביים-ישראליים" מאת ברק רביד ("הארץ", 25.1)

באקה אל-גרבייה אינה עיר חצויה; היא יישוב בפני עצמו, במדינת ישראל. אין לה קשר לכפר באקה א-שרקייה, שעל פי גבולות 1967 הוא בתחום הגדה המערבית.

המרחק בין היישובים הוא כשני קילומטרים. ב-40 השנים האחרונים נבנו בשטח בין שני היישובים סככות של סוחרים ומבנים אחדים (בבנייה בלתי חוקית), אך גדר ההפרדה חוצצת ביניהם.

ברטעה הוא אכן יישוב חצוי. ואילו בית צפאפא - כיצד זה הציעה ציפי לבני להעבירה למדינה הפלסטינית, כשהיא מוקפת בשכונות תלפיות ופת, מצד אחד, ושכונת גילה מצד אחר?

מיכל סלע

ירושלים

*

ציפי לבני בלחץ כעת. הרי היא הציעה פינוי יישובים ערביים משטחי הקו הירוק - בדיוק כמו שאביגדור ליברמן הציע כבר לפני שנתיים-שלוש. כיצד תסביר כעת את קטרוגיה עליו ועל ממשלת בנימין נתניהו?

הוא הדין במחמוד עבאס (אבו מאזן), שהחל חושש לחייו.

חשיפת מידע מסווג גורמת רק להיסוס ולהקצנה.

מרק בריל

כפר סבא

*

זה זמן שממשלות ישראל טוענות ש"אין פרטנר", והנה מתפרסמים מסמכים מהמשא ומתן החשאי בין ישראל לרשות הפלסטינית ומתברר כי לא רק אנחנו יודעים לוותר ולא רק שר החוץ שלנו יודע להפיק מפות חלוקה.

מתברר, שגם נציגי הרשות הפלסטינית היו רציניים בהגיעם למו"מ והם מסוגלים לוותר על שכונות בירושלים ועל "זכות השיבה", שנחשבה כהוכחה לכך שהפלסטינים לא באמת רוצים שלום.

האם יצליחו נציגי הרשות להעביר הסכם שיהיה מקובל על הציבור הפלסטיני, החמאס והעולם הערבי - זאת שאלה אחרת, שאלה קשה.

ובעניין שקיפות המו"מ - מובן שאין כזאת. אני מבין את חשיבות הסודיות והחשאיות במהלך מו"מ, אך הפרסומים האחרונים מראים כי מידה גדולה יותר של שקיפות היתה עוזרת לציבור הישראלי להבין מה באמת קורה בין נציגיו לבין נציגי הרשות הפלסטינית.

מצב כזה היה עוזר לאזרחי ישראל בבואם לשפוט את התנהלות הממשלה. בנוסף הוא היה מאפשר לישראלים להתמקד בנקודות שבהן אין הסכמה בין הצדדים.

אבי אטיה

ירושלים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו