בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אימת שליחי האל

תגובות

בתגובה על "שאלוהים ישמור אותך, יא מסר", מאת עודה בשאראת ("הארץ", 1.1)

מעבר לעובדה שקצת מוזר לשמוע מפי קומוניסט ותיק כעודה בשאראת תפילה לאלוהים, צודק הכותב בקובעו שהתחושה הטבעית של כל שוחר חופש לנעשה במצרים היא סולידריות. מדוע אם כן, רבים וטובים, כולל שוחרי חופש מוצהרים, לא יוצאים מגדרם בהתלהבות למראה ההמונים היוצאים לרחובות בערי מצרים ודורשים את סילוק המדכאים?

התשובה פשוטה: החשש מהשתלטות מדכאים גרועים יותר - שליחי אותו אל שאליו מפנה בשאראת את תפילתו, שהם הכוח האופוזיציוני המאורגן והחזק ביותר שקיים במצרים - גובר על התקווה שבמצרים ישרור, כתוצאה מסילוקו של חוסני מובארק, משטר של חופש ודמוקרטיה.

אותו חשש נובע מכך שההמונים יודעים מה אינם רוצים, אך לא מסוגלים להגדיר ולו במטושטש מה המשטר שהם כן רוצים, ומי הם אלה שצריכים להנהיגו, במי הם בוטחים. התפילה של בשאראת היתה צריכה להיות: "שאלוהים ישמור אותך, יא מסר, משליחי האלוהים".

דוד רינגולד

תל אביב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו