בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יבלת הבטון המכונה כיכר

תגובות

בתגובה על "'יעקב אגם, מה אם העירייה תוריד את המזרקה בכיכר?'" מאת אילן לאר ("הארץ", 2.2)

תמוהה בלשון המעטה, ואף פרדוקסלית, היא הטענה של יעקב אגם, ש"הקהל לא יכול להחליט בדברים כאלו", ובהמשך, אחרי שטען שהקהל לא יכול להחליט, הוא ממשיך ואומר: "אני רוצה שהיא תהיה יותר זמינה לקהל, שהקהל בעצמו יוכל להפעיל אותה".

ובכן, הקהל "שלא אמור להחליט", ושלמענו היא נוצרה, החליט ברגליו להדיר עצמו מטיפוס מייגע ומיותר על הכיכר ה"מרחפת", שמתרוממת כמו יבלת בטון, ללא כל קשר הרמוני לבתי הבאוהאוס היפים שמקיפים אותה. יבלת הבטון הזאת, המכונה "כיכר", אינה ידידותית לנכים, לזקנים, להולכי רגל ולרוכבי אופניים. בכל מקום בעולם, כיכר עיר, גם אם אינה משמשת ככיכר מרכזית, היא תמיד מרכז שממנו מסתעפים שבילים, מדרכות וכבישים.

חיוניות הכיכר היא פונקציה של היותה מרחב נגיש, מישורי, שבאופן טבעי ואורגני מאפשר תנועה נוחה ופעילות כלכלית וחברתית כמו בתי קפה וחנויות. היבלת שעליה מתנוססת המזרקה של אגם נטושה ואת מקומה תופסת העזובה, שמאפיינת את כל רחובות העיר, את המדרכות המבוקעות, המזגנים המכוערים, הקירות המתקלפים, את פחי האשפה שחוסמים תדיר את המדרכות, עדות לתחזוקה השוטפת הלקויה של העירייה. ועוד, "הכיכר", שכביכול אמורה לפלס מעבר לכביש שעובר מתחתיה, מונעת את הסבתה למרחב מעגלי, שבו התנועה יכולה להתפצל למספר כבישים צדדיים.

כל מי שנוסע ברחוב דיזנגוף נשאב לציר תחבורה שלא ניתן להיחלץ ממנו. אם היבלת תתנקז והכיכר תצנח למקומה הטבעי, ניתן יהיה להקיפה בכביש ולנווט את התנועה באופן קולח יותר. כיכר מישורית היא המענה האסתטי והפונקציונלי הנכון, שיכול גם להקנות משמעות חדשה למזרקה של אגם.

עם זאת, מזרקת אגם מעלה שאלה נוספת, שנוגעת למדיניות העירייה בעניין השימוש במרחב ציבורי לצורכי אמנות. פיסול קבוע במרחב ציבורי ואנדרטאות הם ביטוי אסתטי לתפישת עולם קפואה. העירייה יכולה לכונן מדיניות אסתטית, שמאפשרת שינוי ושיקוף לעולם הדינמי שבו אנו חיים. אפשר לתת פרשנות חדשה לכיכרות העיר ולהשתמש בהן כבמה ליוצרים שונים לתקופות קצובות מראש. אין כל סיבה שבכיכר רבין יתנוסס לעד פסל א', ושבכיכר דיזנגוף תתנוסס אנדרטה ב'. ניתן לחשוב על מרחב ציבורי גם כעל במה שהתצוגות עליה משקפות את הלכי התקופה.

איה בן-דת

תל אביב

*

יעקב אגם צודק בדבריו. אי אפשר לתת לקהל לבחור בצורה דמוקרטית אסתטיקה ציבורית. הדוגמה שנתן בעניין שנאתם של תושבי פאריס למגדל אייפל היא קלסית. אם היו נותנים לקהל לבחור, ברור שהיו שמים במקום ציבורי את ציור "הילד הבוכה" (תוצרת ספרד), שהיה הפלקט האמנותי הכי פופולרי במדינת ישראל לפני הרבה שנים, ולדעתי, עד היום לא נשבר שיא המכירות של אותו קיטש.

עודד פיינגרש, צייר

תל אביב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו