בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

זיכרונות מאיראן

תגובות

בתגובה על "מקרטר עד אובמה" מאת נחיק נבות ("הארץ", 2.2) ועל "מהפכת ערב ושקיעת המערב" מאת ארי שביט ("הארץ", 3.2)

ביקורי האחרון באיראן, שאותה עזבתי בטיסה האחת לפני אחרונה של אל על, היה ב-1978, בעת ההפגנות ההמוניות של אנשי חומייני וערב הדחת השאה. ביקור זה היה במסגרת ייעוץ לצבא, בנוגע לדרכים למציאת מקורות מים באתרי פיתוח. בנסיעות התלווה אלי קולונל איראני.

הגעתי לאיראן כאשר התסיסה נגד שלטון השאה רק החלה לפרוץ אל פני השטח. המידע הראשון שהובא לידיעתי היה שמסוכן לזרים, ובעיקר לישראלים, להסתובב בבזאר. זאת משום שמועמר קדאפי משקיע סכומי עתק בארגון כיסי התמרדות והוא מפיץ בבזארים אלפי קלטות ובהן דרשותיו של חומייני.

עם התגברות המהומות יעצו לי אנשי השגרירות הישראלית לעזוב. יצאנו לדרך במכונית צבאית, כאשר הרדיו דיווח על ההפגנות בערי איראן ועל ההתנגשויות בין הצבא ובין המפגינים בבזארים.

על הידיעות הללו הגיב הקולונל שליווה אותי במלים: אם היו נותנים לנו יד חופשית, היינו מסיימים את המרד כמו שסיימנו אותו ב-1963. אבל האמריקאים והנשיא התמים שלהם, קרטר, אינם מבינים שאנחנו עומדים לפני מהפכה, והם קושרים לנו את הידיים. הם משוכנעים שאלה הפגנות סטודנטים באמריקה.

כאשר שאלתי את הקולונל על הקשרים בין הקצינים האיראנים למשלחת הצבאית האמריקאית, ענה לי שהבעיה עם האמריקאים היא, שהם מנותקים ממה שקורה בשטח משום שגם באיראן הם חיים באמריקה. לא רק שהיועצים הצבאיים האמריקאים חיים במחנות נפרדים, אלא גם משפחותיהם סגורות ברובע ששולט בו אורח חיים אמריקאי.

כאשר הגענו לטהראן הוא העביר אותי דרך שדה התעופה הצבאי. בשדה עמדו המסוקים של הצבא האיראני, מתנת האמריקאים. הקולונל הצביע על מאות המסוקים ואמר: האמריקאים נתנו לנו את הכלים הללו, אבל בשם הדמוקרטיה הם כובלים את ידינו, כאשר אנחנו רוצים להשתמש בהם נגד האיאתוללות של חומייני. הם עוד ייווכחו לדעת מה זאת דמוקרטיה נוסח האיאתוללות.

במקרה הייתי צופה מן הצד גם בכישלון הניסיון לשחרור הנצורים בשגרירות ארה"ב בטהראן, בתקופת ממשלו של קרטר. באותו יום התארח שגריר ארה"ב במכון לחקר המדבר בשדה בוקר. בעת הפגישה עם מועצת המכון נכנס עוזרו לחדר ולחש לו משהו. השגריר התנצל ומיהר לצאת. יצאתי אחריו וראיתי אותו עומד ליד מכוניתו ומדבר ברדיו-טלפון. כאשר סיים את השיחה התנצל בפנינו, שעליו לחזור מיד לשגרירות משום שקרה משהו שעליו נשמע בחדשות.

ואכן, נודע לנו על התקלה שקרתה לאחד המסוקים של חיל המשלוח, ואשר בגללה התבטל מבצע שחרור בני הערובה. אני מנחש מה ידידי הקולונל האיראני היה אומר על אומה, מהחזקות בעולם, שמבטלת מבצע שחרור בני ערובה בגלל תקלה כזאת.

פרופ' (אמריטוס) אריה ש. איסר

ירושלים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו