בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המתה אינה פתרון

תגובות

בתגובה על מכתב למערכת "בזבוז כסף על חתולי רחוב" ("הארץ", 9.2)

על פי אפרת כהן אם נהרוג את החתולים תחוסל בעיית חתולי הרחוב. אלא שבטבע אין ואקום. ימותו החתולים, יקומו מרבצם העכברים, החולדות והנחשים. זה קרה בעבר בקוריאה, שהחליטה שהחתולים מהווים מפגע והרגה אותם בשיטתיות. החולדות התרבו, פשטו על אסמי האוכל, טרפו כבלים של חשמל וטלפון, וכן הלאה. המצב יצא משליטה. בצר לה, נאלצה ממשלת קוריאה לייבא חתולים ממדינות שכנות.

עלינו להכיר טובה לחתולים, לטפל בהם ולדאוג להם. הם מדביר איכותי ביותר, שאינו פוגע בסביבה. חתולים הם החיות היחידות בטבע הקוברות את צורכיהן בחול. רוב יומם עובר עליהם בניקוי עצמי. הם אינם מזיקים לבני האדם. נהפוך הוא, הם פוחדים מבני האדם, ויש להם סיבה לכך.

אם כך, למה לעקר אותם? ובכן, איש מאוהבי החתולים אינו אוהב את פעולת העיקור. אלא שכיום הדרך היחידה להציל את החתולים היא דווקא על ידי עיקורם.

חתול רחוב חי שנתיים בממוצע, ואילו חתול הבית חי 15 שנה לפחות. בשנות חייו המעטות חשוף חתול הרחוב לסבל מתמשך, כשהוא תר אחרי מזון ומים. יש אמנם אנשים טובים המאכילים חתולים, אך אין די בכך לכל החתולים המתרבים במהירות.

וכשאין מזון לכולם, הם מתים לאט ובייסורים קשים. הדרך ההומנית היחידה לפתור מצוקה קשה זו היא על ידי עיקור.

ממשלות ישראל בכל הזמנים התעלמו מהבעיה; רק עתה מתגלים ניצנים של הבנה. התקציב המיועד לעיקור הוא טיפה בים. עד שהמצב ישתפר אני קוראת לאזרחי המדינה לדאוג לחתולי הרחוב. להשאיר להם מים טריים בכל יום ולהאכיל אותם.

אטל רוזנברג

יו"ר עמותת "גג לחיות"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו