בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שערי הגזל

תגובות

בתגובה על "'סוזן לורנסו, האם מחסום חווארה הוסר בזכותכן?'" מאת ג'קי חורי ("הארץ", 13.2)

נכון אמרה סוזן לורנסו, שהסרת המחסומים אין בה די, היא איננה מבטלת עדיין את הכיבוש. תפקידו של ארגון "מחסום ווטש" הוא להמשיך בחשיפת עוולות הכיבוש, בתקווה להביא לחיסולו.

מחסום חווארה בוטל משום שהוא ידוע בעולם, והסרתו מוכיחה כביכול את הכוונות הטובות של ישראל. אמנם אין לזלזל בהקלות אלה, המאפשרות לפלסטינים תנועה חופשית בערים הגדולות, שלא היתה להם במשך שנים. אך מה קורה בקלנדיה, בית לחם ובמקומות אחרים בגדה?

מן הראוי לחשוף גם מחסומים מסוג אחר: "השערים החקלאיים" שבתוך גדר ההפרדה. שם מתממש גזל אדמות פלסטיניות על ידי מדיניות מתוחכמת של הממשלה (בשם הביטחון כמובן).

בלא אישור, האיכר אינו יכול לעבור בשער ולהגיע לאדמתו. ישראל היא הקובעת מי יעבד את אדמתו, מתי (לכל שער יש שעת פתיחה וסגירה), ואפילו איך, כי לא בכל שער מותר להעביר כלי רכב או טרקטור. האישורים ניתנים "בקפידה", או לא ניתנים כלל.

ישראל מאמצת חוק עותומני: אדמה שלא עובדה במשך שלוש שנים מועמדת להפוך ל"אדמת מדינה". גורל זה הוא מנת חלקן של אדמות שישראל לא נתנה לבעליהן אישור לעבור בשער החקלאי. האם לכל אלפי הפלסטינים שהם "מנועי שב"כ" יש עבר ביטחוני?

רק כאשר העולם יהיה מודע לעוול ההולך ומתעצם בשערים אלה, יהיה אולי סיכוי שישראל תוריד גם אותם, והחקלאים יוכלו לחזור ולחיות מעמלם.

דליה גולומב, חברת מחסום ווטש

תל אביב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו