בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הנושא הוא הצלה מחורבן

תגובות

בתגובה על "אין בית פוליטי" מאת אלכסנדר יעקובסון ("הארץ", 27.2)

נראה שגם אלכסנדר יעקובסון, וגם החבר שהציע לו להצטרף לשמאל החדש, מצויים הרחק מהנושאים הנידונים בחוגי תנועת העבודה. הנושא העומד לפתחה של התנועה הזאת הוא הצלת המדינה מהחורבן שההנהגה הנוכחית מובילה אותה אליו.

אנסה להסביר על מה אני מוכן למסור את חיי. למען נכדי וניני. המדובר בפיקוח נפש, והמאמר נגוע ברדידות כואבת.

השלום איננו המטרה. השלום הוא האמצעי, שיאפשר לטפל בכל שאר הדברים שהם החיים: נושאים מדיניים, פוליטיים, חברתיים, תרבותיים וכלכליים.

אלא שלפני הדיון בנושאים אלה יש לקבוע יסוד מוצק, והוא: שבחבל ארץ זה חיים שני עמים, שזכותם היא זכות משפטית, ומתוך כך גם מוסרית ומציאותית.

יש להציע קבל עם ועולם את קו הגבול, שאנחנו מבקשים למתוח בינינו לבין המדינה הפלסטינית. קו זה צריך להיות מקובל גם על הפלסטינים וגם על העולם. הקו של 1967 הוא הקו המציאותי הקיים פלוס אחוזים אחדים. ירושלים תחולק, על פי מתחם האוכלוסייה. את נושא השיבה יש להסדיר על פי מתווה קלינטון והליגה הערבית.

בנושא חברה - יש לדאוג לחקיקה שתקטין את הפער בין העשירים לעניים, כולל הלאמת אוצרות טבע והצבת החינוך כשווה לביטחון.

אלה הדברים, בתמצית, שאני, כשמאל, מציע לחברה הישראלית היום.

מיכאל בהט

כפר בלום



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו