בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אין שמאל אחד

תגובות

בתגובה על "לאחד את הכוחות" מאת זאב שטרנהל ("הארץ", 25.2)

פרופ' זאב שטרנהל קורא במאמרו לאחד את כל כוחות השמאל בישראל למפלגה חדשה אחת, סביב העקרונות של סיום הכיבוש וההתנגדות לניאו-ליברליזם כלכלי דורסני.

לפני זמן לא רב נכוויתי במהלכו של ניסיון כזה להקים מפלגת מרכז-שמאל סביב מכנה משותף רחב. מסקנותי הן, שאמנם כוח אחד מאוחד עדיף, אבל יש בשמאל הישראלי שתי תפישות עקרוניות שאי אפשר לגשר ביניהן.

קיים המחנה של "שמאל פרגמטי", המכיר בצורך לסיים את הכיבוש, כדי שישראל תחדל להיות מדינה מצורעת, אך עדיין אוחז בנקודת המבט האתנוצנטרית, המתנשאת, אשר רואה את היהודים כעדיפים על הערבים בישראל ובמדינות השכנות.

מחנה זה, מהיותו חילוני ברובו המכריע, מיקם את ה"ביטחון" במרכז הווייתו והפך אותו לתכלית בפני עצמה, במקום כלי להגנת המדינה.

המחנה השני, "שמאל אידיאולוגי", כולל את מי שדוגלים באמת בעקרונות ההומניסטיים שעליהם מתבסס השמאל בדרך כלל. הם מכירים בשוויון ערך האדם באשר הוא אדם ואינם מוכנים להיות שותפים בדיכוי מכל סוג שהוא.

נייר הלקמוס המבדיל בין המחנות יכול להיות הפרשנות למושג "מדינה יהודית ודמוקרטית". המחנה הראשון נותן משקל רב יותר למלה "יהודית", והמחנה השני למלה "דמוקרטית".

תהום גדולה פעורה בין המחנות, ונראה לי שעדיף לתת למצביעי השמאל להכריע בין התפישות השונות. מאחר שהמחנה הפרגמטי גדול בהרבה, איחוד הכוחות יגרום למחנה האידיאולוגי להיעלם, כפי שקורה היום גם במפלגת העבודה וגם במרצ.

עדיף שיקום גוף קטן, אשר יניח על סדר היום את התפישה ההומניסטית של דמוקרטיה אמיתית, של זכויות המיעוט, של ממשל המשרת את האזרח, במקום אזרח המשרת את הממשל.

ספי ליפקין

תל אביב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו