בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

על חרדים וחילונים

תגובות

בתגובה על "האחים היהודים" מאת נרי ליבנה ועל "זהירות, מדמנה פונדמנטליסטית" מאת יזהר הס ("הארץ", 28.2)

במאמרים של ליבנה והס תחזית עגומה של השתלטות החרדים על החיים במדינה ועל דמותה, וזעקת שבר על התחרדות של שכונות, גם בחיפה. אך הם אינם מציינים נתיבי פעולה חיוביים שבהם ניתן לפעול בקרב הרוב הלא חרדי במדינה. בהעדרם, התראות אלה נשמעות כאילו הן לקוחות מדברי פרעה ("פן יירבו") בתחילת ספר "שמות".

בתחום "הדמוגרפי" - יש להעלות בתודעת מי שאינם חרדים את חשיבות המשפחתיות היציבה והרחבה, את ערך האמהות והאבהות - ערכים שנשחקו בקרב הרבה חילונים, וההתהדרות בהם היא אחד הנימוקים העיקריים של החרדים.

בתחום הכלכלי - יש לפתוח במערכה על מודעות הציבור לעובדה שהוא מממן כמעט בכל קניותיו את אחד המעוזים הכספיים והארגוניים הגדולים של הקיצונים שבין החרדים - "בד"ץ העדה החרדית". אם יופעל לחץ של הצרכנים הלא חרדים על רשתות השיווק ועל היצרנים, יוכל אולי רוב הציבור להימנע מלתרום מכספו לשליטת קבוצה קיצונית זו.

בתחום הפוליטי - אין צורך במפלגה חדשה, שתפצל עוד יותר את קולות הציבור הלא חרדי; יש צורך במערך הסברה שיפנה אל מי שאינם חרדים כך שיציבו את ההתנגדות לזכויות היתר של החרדים בין הדרישות המרכזיות של מנהיגי מפלגותיהם.

לכל אלה ניתן להוסיף פעילות בתחום המשפט, החינוך והידע התורני.

למימוש מערכה רב תחומית זו יש הכרח במנהיגות ובפעילות משותפת של גורמים רבים.

פרופ' חיים אבני

ירושלים

*

עצוב מאוד שעו"ד יזהר הס משתמש בביטויים בהקשר לציבור החרדי ("מדמנה"), שהשתמשו בהם מחריבינו ומהרסינו. לגופו של עניין, אם בריבוי טבעי עסקינן, מדינת ישראל נוהגת בעניין זה בשוויון כלפי כל האוכלוסיות. אולי כדאי שגם אחינו הלא דתיים יתרבו קצת יותר?

הס כותב על "20 ילדים בכיתה"; נראה שלא ביקר בגן או בכיתת לימוד חרדית צפופה, ללא מזגן ועם תנור עלוב בחורף. מומלץ גם לראות איך נראה גן משחקים באזור חילוני לעומת זה שבאזור חרדי, מבחינת הטיפוח ומבחינת מספר הילדים בו.

זאת ועוד, הצבא מעולם לא התאמץ לגייס חרדים. התקציב הדרוש אינו חסר לצבא, וגם לא חסר לו כוח אדם - שאם לא כן, איך להסביר את האבטלה הסמויה בו? כמה חיילים עושים "יומיים בבסיס, שלושה ימים בבית"?

הס כותב על "כוללים שלא היו", אלא שרוב הכוללים עמדו בכל הביקורות, והם שוקקים אברכים מתמידים, מהבוקר ועד שעות הערב. מיעוטם נסגרו בגלל חוסר דיווחי אמת. הרמאות, לצערנו, "שייכת" לכולם. גם לעמותות חילוניות. וכך המצב גם ביחס ל"כלכלה שחורה".

ובאשר לטענה שהאברך ולאשתו "לא משתלם" לא לצאת לעבודה כי "ההקצבות מכניסות יותר". הכיצד, אם מלגת אברך היא במקרה הטוב כ-2,000 שקל בחודש? מובן מאליו כי האשה מוכרחה לעבוד. והוא יוצא לכולל ולא לעבודה, למרות תנאי החיים הקשים - כי חיי התורה הם אמונתו.

טוב מאד שהמדינה מכירה עדיין בחשיבות הערך של חיים יהודיים לאור התורה, כי "הדמוגרפיה היהודית" בציבור הלא דתי בארץ ובעולם אינה מבשרת טובות.

איתמר רופניצקי

תל אביב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו