בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חשיבות לאומית בכיפה

תגובות

בתגובה על "מושלים בכיפה" מאת יוסי ורטר ("הארץ", 25.2) ועל "האלוף עמידרור: צריך להכניס כדור בראש לחייל שאינו מסתער" מאת חיים לוינסון ("הארץ", 2.3)

יוסי ורטר הטיל ספק באיכות התפקוד של הלשכה החשובה במדינה, היה ויכותר ראש הממשלה בארבעה יועצים חובשי כיפה. שלושה כבר יש, ועכשיו מרחפת סכנה שימונה הרביעי, האלוף במילואים והדתי בקבע יעקב עמידרור. האם "יעלה על הדעת", כותב ורטר, שבמדינת ישראל יהיה ראש הממשלה מנוע משיחה עם יועצו המדיני, עם ראש הסגל שלו ועם יועצו לביטחון לאומי, מכניסת השבת ועד צאתה?

והנה מיהרו ב"הארץ" כמה ימים אחר כך לנער את האבק מדיון נשכח (מלפני שנה), שבו התבטא האלוף עמידרור בסוגיית ההסתערות כחלק מדיון רחב יותר.

היה אפשר לומר, שדברי ורטר הם עלבון לאלפי הקצינים, החיילים, הדיפלומטים הדתיים והעושים במלאכה ביתר המערכות החיוניות של המדינה. יהיו מי שירחיקו לכת ויאמרו, שהדברים הם פרימיטיביים ונגועים באנטישמיות עצמית.

אבל מעבר לתחושת העלבון הרגעית עולים הזיכרונות מפסח בתא הנהג במארב ארטישוק בעומק לבנון, מהמחיקה המוחלטת של ערב יום כיפור, מראש השנה ושביעי של פסח בין הפגזים, וממאות הפעמים שבהם ענינו לבדיקת קשר שגרתית בבסיס עורפי. אני משוכנע, שכל "דוס" באשר הוא מתפוצץ - מצחוק. מהבורות, מחוסר החיבור למציאות, ומהפחד הלא רציונלי מדתיים והחיבור לבור, ל"אקווריום" ולמוקדי העניין והכוח.

היתה לי הזכות לספוג תורה (צבאית) מפי האלוף עמידרור בהיותו מפקד המכללות. אנחנו, חניכי מחזור י"א של פו"ם ברק, הבנו היטב את מה שאמר האלוף. כשדיבר אז כהיום על מורכבות המקצוע הצבאי ועל העובדה הפשוטה, שההסתערות בבסיסה מנוגדת לטבע האדם, ובכל זאת נחוצה אם אנו חפצי חיים כעם. מעולם לא שמענו ממנו אמירות פשיסטיות, אנטי ציוניות או אנטי הומניות. שמענו ניתוחים קרים ונכוחים של האתגרים המורכבים העומדים לפנינו כמדינה וכמפקדים.

במהלך שירות צבאי די ארוך יצא לי לשמור את השבת ולקדש שם שמים באמצעות חילולה - מבחינה טכנית. נהגתי, נסעתי, חייגתי, עניתי לטלפונים, הדלקתי פנסים, בדקתי אמצעי ראיית לילה, יריתי, טיווחתי - בשבת, בפסח, בראש השנה וביום כיפור. במעשי אלה מעולם לא הייתי שונה, יחיד, מיוחד, יוצא דופן, יחיד סגולה, יוצא מן הכלל, חריג, וודאי שלא נחשבתי בעיני חברי הדתיים כמחלל שבת בפרהסיה.

בפשטות, עשיתי את מה שמצווה - לא מתירה - ההלכה. גם השבת ייכנסו לבית הכנסת שלי השב"כניק, קצין המודיעין והטייס. כולם יהיו עם פלאפונים דלוקים על רוטט. וכשהם ילכו מעט הצדה כדי לענות, אף אחד מסביב לא יתרגש.

לא הייתי מעולם באקווריום של ראש הממשלה, אבל ברור לי, כי מי שמשרת שם ובמקרה גם יש כיפה על ראשו, לא יהסס לעשות את כל מה שהתפקיד דורש מעצם חשיבותו הלאומית. גם שם פיקוח נפש דוחה גם דוחה את השבת.

גד אבגי, רס"ן במיל'

מושב בית גמליאל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו