בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

השגרירים אינם אשמים

תגובות

בתגובה על "להקת השגרירים של ישראל" מאת גדעון לוי ("הארץ", 6.3)

לשון הביזוי שבה השתמש גדעון לוי בדבריו על שגרירי ישראל - ביטויים בנוסח "להקת שגרירים", או "מעמדם הנפוח מחשיבות עצמית" - אינה מכבדת אותו ואינה נחוצה לתוכן המאמר. היא לא טובה מהכינוי "פקידון" שהדביקו רבנים לפרקליטים.

השאלה אם שגריר יכול למלא את תפקידו רק אם הוא מזדהה עם העמדות הפוליטיות של השר המופקד עליו, היא מעניינת וראויה לדיון. יש מי שיאמרו, ששגרירים צריכים להתחלף בקצב חילופי הממשלות. יצחק שמיר ימנה את נציגיו, יגיע רבין ויחליף אותם עד שייבחר נתניהו וכך הלאה והלאה. אחרים יאמרו, ששגריר צריך להציג את האינטרסים של מדינתו, והפרשן המוסמך לאינטרס המדיני של ישראל היא הממשלה הנבחרת המכהנת באותה עת. עליו לומר לבני שיחו: "זו עמדת ממשלתי". לשאלה ששגרירים נשאלים: "ומה היא עמדתך האישית?" התשובה היא: "את עמדתי האישית אני מביע באוזני רעייתי וידידי ללא תשלום. כאן אני מביע את עמדתו של מי שמשלם את שכרי".

תאמרו - זה לא מוסרי? אני לא בטוח. על כל פנים, זה לא פחות מוסרי מעמדת הסניגור המגן על לקוחו, גם אם הוא משוכנע שזה אנס שתי מזכירות במקום עבודתו. החיים מזמנים לנו קשיים מסוג זה, שחקנים כפופים לבמאי, עיתונאים - לעורך, חיילים למפקד, דיפלומטים לשר. אני מכבד את אילן ברוך. הייתי מכבד אותו גם אלמלא התפטר, ואינני מכבד לשון של גסות-רוח המשתלחת בעמיתיו השגרירים.

מיכאל שילה, שגריר

ירושלים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו