בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מגדלים של אגו

תגובות

בתגובה על "נישא ברוח הערביים" מאת נועם דביר ("הארץ", גלריה, 6.3)

לבנייה ישראלית בגובה של שש עד שמונה קומות יש יתרון גם בהשוואה לרחובות פאריס וערים דוגמתה, בגלל חסד הצמחייה, אשר מסתירה או לפחות מרככת חלק גדול של האסונות האדריכליים.

על רקע של אחידות ממדים, גם מבנים יוצאי דופן או אקסצנטריים סתם, מצליחים להתמזג בסביבה האורבנית. הדבר שונה בהקשר של "מגדלים", או מבנים אשר גובהם חורג במידה ניכרת מסביבתם. כאן שום צמחייה לא תצליח להקל על חוויה ויזואלית אשר יכולה להיות מטרידה, כי היא משתלטת על מרחב היקפי - בניגוד לבניין מן השורה, שניתן לחלוף על פני חזיתו בכמה שניות.

בעבר סימנו מגדלים מוקדים, שמטרתם הרוחנית הפכה אותם גם למוקדים עירוניים. היום המגדלים מבטאים את יכולת היזם לסחוט אחוזי בנייה ואגו אדריכלי, אשר לעתים רחוקות בלבד מתורגם ליכולת אדריכלית.

בראשית המאה ה-21 אפשר לספור על אצבעות הידיים מגדלים ברחבי העולם, אשר ההתבוננות בהם מרגשת את הצופה. קל מאוד לשכוח שהמרחק מן הנשגב דרך הפתטי ואל המגוחך הוא קצר מאוד.

התמזל מזלה של ירושלים, שבכניסתה המערבית זכתה במגדל הילטון (לשעבר) בתכנון של יעקוב רכטר ז"ל. מאז לא נבנו בשורות גבוהות, תרתי משמע, ברחבי הארץ.

בכתבה על מגדלים מתוכננים בירושלים מופיעות שלוש הדמיות של פרויקטים; לנוכח הכתוב לעיל אין ספק שהייתי בוחר את הפתרון הבנלי, אשר נזקו פחות.

ישראל שטיין, אדריכל

תל אביב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו