בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לו יכלו העובדים הסוציאליים לדבר

תגובות

בתגובה על "אם הקירות יכלו לדבר", ביקורת טלוויזיה מאת מורן שריר ("הארץ", 8.3)

הכתב של ערוץ 10 פתח את דלת החדר שבו היה אמור להתקיים משא ומתן בין האוצר לנציגי העובדים הסוציאליים. הוא פתח את הדלת כפי הנראה ללא בקשת רשות. מי שאמור לשבת בחדר לא ידע מראש על פתיחתה. כך נראים לפעמים גם החיים של כולנו, כאשר אנו נזקקים לפתע לעזרתו של עובד סוציאלי. משהו חריג לא צפוי מתפרץ לחיים שלנו, מאלץ אותנו לפנות לשירות ציבורי או להתפרץ לחדר של העובד הסוציאלי.

גם נותני השירות לא יודעים לרוב מראש שנבקש את עזרתם. הם מנסים לעזור ככל יכולתם, אך לא אחת אין היה להם כוח אדם או חסר להם תקציב.

הם התגייסו לשירות לא קל, לא בטוח ולפעמים אף בלא תקציבים נאותים. לפעמים הם משמשים עלה תאנה לשלטונות, המחויבים על פי חוק לתת לאזרחים שירותי רווחה. אותם שלטונות הושיבו את חלקם במשרד נידח בלי תנאים פיסיים נאותים, שכחו אותם, וגם תקציבים נתנו במשורה.

וכאשר מתרחש אירוע חריג, מיד גועשת הארץ ומטילה עליהם את כל האחריות לבעיות החברה - היכן הם היו?

חלקם נטשו את המקצוע, חלקם פרשו לגמלאות. ואלה שנותרו עייפו משמיעת הבטחות לקבלת תקציבים, הבטחות שלא מומשו ומנעו מהם לתכנן את עבודתם או לבצעה כראוי.

מה נשאר לבקש בעבור אלה שנשארו וממשיכים לספוג את הכאב של כולנו? יש לתת להם כבוד ולאפשר להם לעבוד בצורה מכובדת.

רחל צוק

הרצליה

*

במשך שנים היה קושי לפתח במדינת ישראל מאבק ומחאה על זכויות החלשים. עתה זו ההזדמנות לשינוי. על הציבור כולו לעמוד מאחורי העובדים הסוציאלים ולחזקם. שכן מאבקם - לבד מהיותו מאבק לשיפור שכרם - הוא גם מאבק על חשיבות שירותי הרווחה במדינת ישראל.

זאת ההזדמנות שלנו כציבור למקם מחדש את הרווחה בסולם העדיפויות, ולהביא לשינוי אמיתי כך שיישמע קול החלשים בחברה.

ליהי נוסבאום

תל אביב

*

בתל אביב אוכלוסיית קשישים גדולה. רבים מהם מתגוררים בגפם.

אני בת יחידה לאמי, המתגוררת לבדה בתל אביב. הגעתי לארץ מארצות הברית לפני שבועיים לטפל בה לאחר שאובחנה כחולה בסרטן, והיא מקבלת טיפולים כימותרפיים.

עזרת העובדת הסוציאלית משירותי הסיעוד של משרד הרווחה לא תסולא בפז. כך גם התמיכה והעזרה שקיבלתי מעובדים סוציאליים אחרים. עבודתם עבודת קודש היא, ויש לתמוך במאבקם לשיפור השכר והתנאים, ולשבח את מסירותם לאוכלוסייה המזדקנת של תל אביב ובכלל.

תודתי גם לעובדות הביטוח הלאומי בתל אביב, שעזרו לי להבין את נבכי חוק הסיעוד. ותודה מקרב לב לאחות מהביטוח הלאומי שהגיעה לבית אמי לבדוק את מצבה ולאשר הערכה ובדיקה מחדש של זכאותה למלגת סיעוד עקב טענת החמרה. גם עובדי משרד הפנים, שעזרו לי לזרז בקשה לרשיון להעסקת עובד זר, ראויים להערכה.

השם שמור במערכת



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו