בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

למרות הכל אסור לרופאים לשבות

תגובות

כרופא העובד במרכז הרפואי סורוקה בבאר שבע במשך כ-37 שנים, לבי כואב לנוכח התנאים המבישים והקיפוח המתמשך, שמהם סובלים החולים ביישובי הנגב, ולמראה התנאים העלובים, שהם מנת חלקם של הרופאים המתמודדים עם עומס עבודה בלתי אנושי.

אני גם כועס על גורמי הממשלה, המציעים פתרונות שהם בבחינת לעג לרש, ומטעים את הציבור באמצעות הצגת נתונים מסולפים.

ולמרות הכל אני סבור, כי אסור לרופאים לשבות. מבחינה מוסרית.

שביתות בכלל הן ביטוי כוחני לפתרון סכסוכים. הגיע הזמן, שסכסוכים בענייני תנאי עבודה ימצאו את פתרונם שלא על פי דרך הג'ונגל.

הזכות של העובד לשבות הוכרה במשך השנים כזכות אלמנטרית. המדובר בזכות הפועל לפעול נגד המעסיק הפרטי. כיום, בחברה מודרנית מתועשת, כשמדובר במעביד ציבורי או בחברה ענקית - המנכ"ל או יו"ר הדירקטוריון, האחראי לתנאי העבודה, אינו סובל כלל בזמן שביתה. המשכורת המכובדת שלו ממשיכה לזרום לכיסו. רק הציבור האמור לקבל שירותים מהעירייה או החברה סובל. רעיון השביתה במצבים אלה מבוסס על ההנחה, שהציבור הנפגע ילחץ על המנהלים, כדי שייטיבו עם העובדים.

איזו זכות יש לקבוצה החשה נפגעת לגרום נזק לצד שלישי, כך שילחץ על האחראים לאי הצדק? הבעיה חריפה במיוחד כשהצד השלישי מורכב מחולים סובלים, שהשובתים התחייבו, באמצעות שבועה, לדאוג לבריאותם ולטובתם. השביתה עומדת בניגוד למגילת זכויות החולה.

פרופסור (אמריטוס) שמעון גליק, לשעבר נציב קבילות הציבור במשרד הבריאות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו