בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

למה כבשנו, זו השאלה

תגובות

בתגובה על "'הכי מוסרי בעולם'" מאת דוד זונשיין ("הארץ", 12.3)

הטענה כי הצבא הישראלי מחזיק "בכיבוש הארוך ביותר בחצי השני של המאה ה-20 ובראשית המאה ה-21" היא טענה תמוהה. שכן, ברגע שמגבילים את הנושא לתחום של זמן מרוקנים את הטענה מכל בחינה אחרת, כולל אלה של נסיבות וכוונות, ומציגים את משך זמן הכיבוש כאילו הוא הופך את המעשה לחיובי או שלילי.

הנסיבות זכורות לכל. זה היה כיבוש של שטח, שהוחזק על ידי מדינת אויב שתקפה אותנו, ולימים ויתרה עליו ואין היא תובעת אותו עוד לעצמה. שלא כמו סוריה, למשל, המבקשת לעצמה שוב את הגולן. הכוונות היו להבטיח את קיומנו מפני מי שביקש לחסל את מדינת הלאום של העם היהודי - ולא כיבוש לשמו, כמו למשל כיבוש הודו על יד אנגליה, שנמשך 129 שנים.

אנגליה כבשה כדי לכבוש, ואחר כך רדתה בעם הנכבש וניצלה אותו בלא כל כוונה לקיים משא ומתן, עד שנאלצה לעשות כך.

יש מקום להלקאה עצמית על שגיאות מדיניות ופוליטיות, אך יש גבול לשנאה העצמית.

ובעניין המוסר במצבי לחימה - לעניין זה ניסו להציב גבולות ומגבלות על ידי אמנות בינלאומיות; שכן אין כללים מחייבים הנובעים מקודקס כלשהו, שהוא אמת מידה שכל באי עולם מסכימים לו.

לצערנו, מה ששולט בעולם הוא מוסר יחסי, הבנוי על צביעות.

צבי גלאון

ירושלים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו