בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

השנאה של צ'רצ'יל

תגובות

בתגובה על "רצח? רכילות" מאת תום שגב ("הארץ", 8.4)

תום שגב קובע ש"רצח הלורד מוין היה מהפעולות שהזיקו לעניינה של התנועה הציונית... מקובל לומר שרציחתו עשתה את צ'רצ'יל לאחד משונאי הציונות". מקובל בידי מי?

ראשית, אין כל עדות לשנאה של צ'רצ'יל לציונות לאחר הרצח הזה. בעצם הוא הפסיד בבחירות פחות משנה לאחר ההתנקשות בקהיר והשפעתו פחתה.

שנית, נאומיו בשנת 1947 בפרלמנט הבריטי הוא דווקא לחץ על בריטניה להיפטר מן המנדט, בטענה שהמלחמה שמנהלים ארגוני המחתרת אצ"ל ולח"י הופכת ל"שפלה וקטנה", ושאין לסבול אותה כי היא גורמת נזק גדול לממלכה. נאומים אלה שלו רק סייעו להקדמת המהלך של הפינוי הבריטי, שהביא להכרזת המדינה כבר ב-1948 - ולא שנים אחדות לאחר מכן.

שלישית, עדות אם לא לשנאתו כי אז להתאכזרות של צ'רצ'יל לעם היהודי וליישוב מתוך קהות חושים מוסרית היא סירובו לשנות את מדיניות "הספר הלבן" של 1939 - שאפילו דוד בן גוריון כינה אותו "ספר המעל". כתוצאה מכך, פליטים יהודים אחרי השואה לא יכלו לעלות ארצה.

בנוסף, צ'רצ'יל עמד בסירובו להקים מסגרת צבאית יהודית שתשתתף במלחמה לצד בעלות הברית עד 1944 - למרות בקשות של ידידו חיים ויצמן. זאת ועוד, הוא סירב להתיר טיסות הפצצה של פסי הרכבת בדרך לאושוויץ.

ישראל מידד

שילה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו