בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביטול תקנות החירום

תגובות

בשנת 1937 הוציאו שלטונות המנדט הבריטי בארץ תקנות חירום, שנועדו להקל עליהם את המלחמה במרד הערבי. בספטמבר 1945 הם פירסמו קובץ תקנות חדש, שהוסיף עוד תקנות. התקנות כללו מינוי מושלים צבאיים, הקמת בתי דין צבאיים, שאי אפשר לערער על פסיקתם, עריכת חיפושים במבנים ועל אנשים, הטלת צנזורה, לוחמה בעלייה בלתי חוקית, מעצר והגליה, הפקעת קרקע ועוד.

הפעם היו התקנות מכוונות נגד חברי הארגונים הצבאיים המחתרתיים היהודיים בארץ.

מדינת ישראל ממשיכה להפעיל את התקנות הללו עד היום - בוטלו רק הסעיפים שכוונו נגד ההעפלה - בהגבלות מסוימות.

בשנות המדינה הראשונות, עד 1966, הופעלו התקנות בעיקר נגד האזרחים הערבים, שהופקד עליהם ממשל צבאי. מ-67' ואילך הן הופעלו נגד תושבי השטחים הכבושים ולטובת מתנחלים, ומדי פעם הופנו גם נגד מתנחלים ונגד מתנגדי המתנחלים.

אין כמעט דיון ציבורי על תקנות ההגנה, ומשום כך הן השתרשו עמוק בחיינו ונעשו מובנות מאליהן. הן סממן עיקרי של הרוח המיליטריסטית האופפת אותנו, המוצאת ביטוי, בין היתר, בדעה הרווחת, שמשחר ההתיישבות היהודית בארץ אנו חיים במצב חירום ונגזר עלינו לחיות על חרבנו עוד זמן רב.

המוני המפגינים במצרים ובסוריה מבינים, שתקנות החירום בארצותיהם מבטלות כלאחר יד את חוקי המדינה ומשמשות בסיס לגיטימי כביכול למשטרי העריצות הצבאיים שם. לא פלא, שביטול משטר החירום הוא אחת הדרישות העיקריות של המפגינים. האם הם יקדימו אותנו?

פרופסור אמריטוס עמנואל מרקס

רמת השרון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו