בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בהחלט לא שותפים

תגובות

בתגובה על מאמר המערכת "שותפים, לא אויבים" ("הארץ", 12.4)

כדי שחברה אנושית תיצור שותפות של אמת היא חייבת להגדיר לעצמה את חזונה. המשותף, כיצד תנהל את ענייניה, מה הן מטרותיה וכיצד תחתור להשגתן. כאשר אני קורא את "החזון" שנכתב על ידי "ועדת המעקב", אני מתחלחל. אין בו שום הבנה, הסכמה או השלמה עם קיומה של מדינת ישראל כמדינת היהודים הדמוקרטית, המכבדת את כלל אזרחיה.

להיפך. ממאמרים שכותבים עיתונאים ערבים ניתן ללמוד שהם מקדשים את זכות השיבה שפירושה היחיד הוא חיסול ישראל. הם שותפים למסע שמטרתו בידודה של ישראל, ובה בעת תובעים לעצמם "שוויון". האם השוויון הוא גם בחובות, או רק בתרבות ה"מגיע לי"? ואם נניח שיהיה שוויון - במונחים שלהם - האם יניחו לתביעתם למדינה אחת מהים לנהר?

כלל וכלל לא. זוהי טקטיקה בלבד. האסטרטגיה נותרה בעינה - הם אינם רוצים לראות כאן מדינה יהודית, ציונית. ואם כך הדבר, כיצד ניתן ליצור שותפות ארוכת טווח? ואולי לא ניתן לעשות זאת כיום?

ייתכן שכדאי להגדיר חזון פרקטי וצנוע, כזה המתייחס לחיי היום יום שלנו ביחד, ולהמתין עד שיעלה חזון משותף ורחב. בינתיים, איננו חייבים להיות אויבים זה לזה, אבל עוד ארוכה הדרך לשותפות מלאה.

שלמה ענבר

כפר סבא



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו