בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עם כל השבח ל"כיפת ברזל"

תגובות

בתגובה על "נפלאות הכיפה" מאת עוזי רובין ("הארץ", 17.4)

אין זה פופולרי להתמודד עם "האופוריה הלאומית" שנוצרה בעקבות ההצלחות האמיתיות של כיפת ברזל. הצורך בה נולד בתחילת שנות ה-2000, מתוך מטרה להגן על תושבי שדרות ויישובי "עוטף עזה" מרקטות הקסאם.

כבר בתחילת התהליך הסתייגו רבים מפתרון זה, בהם ראש מפא"ת לשעבר האלוף בן ישראל, שקבע, כי עקב זמן התגובה הקצר, הנובע מהטווח הקצר שאליו נורה האיום, ומחיר טיל ההגנה, 100,000 דולר - אין מנוס משימוש בנשק הלייזר.

מערכת כיפת ברזל לא עמדה ביעד פיתוח עיקרי זה. עוזי רובין מציין את יכולתה להגן על אשקלון, אשדוד ובאר שבע מפני טילי גראד. אלה טווחים ארוכים, שגם "המומחים מטעם עצמם", כלשונו, מעולם לא פיקפקו בהם. הס מלהזכיר הגנה על תושבי היישובים הסמוכים לרצועה.

קל לשאת בעלות טילי הגנה כשמדובר בשלושה ימי לחימה ונגד מספר מצומצם של טילים. השקענו כ-1-2 מיליון דולר. זה נכון. זה הגיוני. זה אכן לא בעייתי. המתאר שאליו יש להתכונן, כמצוין בתקשורת, הוא לחימה נגד כל "ציר הרשע", מאיראן ועד החמאס. זאת התמודדות עם כאלף רקטות טקטיות ועוד כ-100 טילים אסטרטגיים (לטווחים של יותר ממאה ק"מ) ביום לחימה אחד. מולם נצטרך להפעיל את הארסנל המלא (שיהיה ברשותנו) - מטילי כיפת ברזל ועד חץ 3.

ל-15 ימי לחימה במתאר זה, ובהנחה של שימוש בשני טילים מיירטים נגד איום, ההשקעה לצורך הכנת מערך מלא של טילים נגד טילים בלבד מגיעה לכ-25-30 מיליארד דולר. סכום דמיוני.

הפתרון נמצא בשילוב של מערכות לייזר עם מערכות הטילים נגד טילים. מדוע אין מציבים את "נאוטילוס" להגנת שדרות? היא תגן מפני כל האיומים קצרי הטווח, כולל פצמ"רים. מדוע נמנעים מהצבת מערכות "סקייגארד" - פיתוח מ"נאוטילוס" מסביב לרצועה? הן יגנו מפני כל איום שהוא.

במזג אוויר גרוע במיוחד יבואו הטילים נגד טילים לידי ביטוי. אז יידרשו רק מעטים מהם גם במתאר לחימה מלא.

שילוב של מערכות סקייגארד קרקעיות ומוטסות, בכמות מספקת להגן באופן הרמטי כמעט על כל המדינה ובמתאר לחימה מלא, יעלה כ-4.5 מיליארד דולר; לא 30 מיליארד. בזה ניתן לעמוד. זה כבר לא סכום דמיוני.

יוסי ארזי, אל"מ במיל', טייס קרב לשעבר ומנכ"ל עמותת "מגן לעורף"

*

עברו עשר שנים לכניסת שדרות לקו האש. מאז עברו על העיר בעיקר, אך גם על היישובים בעוטף עזה, שנות סבל, שכללו אבידות בנפש ונזק כלכלי אדיר. והיו גם נפגעי חרדה רבים שנזקקו לטיפולים ממושכים.

במשך כל אותן השנים סירבה מערכת הביטחון לכל ההצעות לייבא מערכות הגנה ליירוט קסאמים ופצמ"רים מסוג "פלאנקס" ואחרות - כל זאת על מנת לשמור על בלעדיות הפיתוח של כיפת ברזל, תוצרת הארץ.

עם כל השבח להצלחת כיפת ברזל, לאנשי שדרות ועוטף עזה אין בה מושיע. לאחר עשר שנים של סבל הגיע הזמן לרכוש מערכות הגנה, המתאימות לצרכים האמיתיים של התושבים המתגוררים שם.

משה הופשטטר

רמת גן

*

בתגובה על מכתב למערכת "כיפת ברזל מרחיקה הסכם" ("הארץ", 20.4)

מוזר כיצד מגיע הכותב למסקנה כה מעוותת. כיפת ברזל, ככל שיעילותה תוכח וככל שתוצבנה מערכות נוספות, תרחיק לא את ההסכם כי אם את נכונות ממשלת ישראל לצאת למתקפה נוספת על בסיסי החמאס ברצועה. ובמקביל היא תעודד את החמאס ואת פטרונה באיראן להצטייד באמצעים שכיפת ברזל איננה אמורה לעמוד בפניהם ולתקוף אזורים שאינם מוגנים על ידה.

והסיפא של המכתב אכן פרדוקסלי: "התחזקות ההגנה של ישראל מרחיקה את השלום". מכאן, שכל מה שישראל צריכה לעשות כדי לקרב את השלום הוא להתפרק מיכולת ההגנה שלה.

אכן, כל זמן שישראל מסוגלת להגן על אזרחיה יכול כל אזרח לכתוב ככל העולה על רוחו.

שלמה אראל, אלוף במיל'

תל אביב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו