בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רמייה עצמית

תגובות

בתגובה על "כך מפריעים למשא ומתן" מאת עודד טירה ("הארץ", 18.4)

עודד טירה מדגים בבהירות את מידת הרמייה העצמית (או אשליה עצמית) שבה אנו לוקים.

"מדינת ישראל נמצאת בעיצומו של משא ומתן", כותב טירה. אלא שאין זה המצב. ישראל בראשות בנימין נתניהו נכשלה בניסיונה להימצא במראית עין של מו"מ. מראית עין שכל מטרתה להביא לתהליך בהילוך סרק.

"נוכל לנווט למצב של דו קיום בשלום עם סכסוך גבולות", כותב עוד טירה. אין סיכוי למצב שבו, לאחר הכרה במדינה פלסטינית, יסכים העולם למצב של כיבוש בשטחים. בלא פירוק ההתנחלויות (או העברתן על תושביהן לשלטון פלסטיני) לא יסתיים הכיבוש מבחינת אומות העולם.

טירה יוצא נגד ההגדרה של העקרונות הסופיים של "העסקה", דהיינו מדינה פלסטינית מפורזת בגבולות 1967 שבירתה ירושלים. הדבר דומה לעסקה שבה אחד הצדדים מסרב להגדיר אפילו בצורה כללית ביותר את הנכס שיהיה בידי הצד השני לאחר סגירת העסקה.

"מנצח מי שיודע לשים גבול לוויתורים", כותב טירה. זה אולי נכון כאשר מוכרים מכונית או נדל"ן, זה אינו נכון במו"מ בין שני עמים שנדונו לחיות יחדיו באותו אזור.

גדי מינץ

רמת גן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו