בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פתק מההורים

תגובות

בתגובה על "אכזבה עם שחר" מאת שהם סמיט ("הארץ", גלריה, 17.4)

אני מורה. לצערי, אינני מורה לספורט, וגם לא מורה של הבת של שהם סמיט. לכן נבצר ממני לקבל ממנה פתקים.

הבת וחברותיה חושבות שהפתקים של הכותבת "אינם טובים" למורות, מכיוון שהם מצחיקים, ולמורות, כידוע, אין חוש הומור. אלא ש"מורות", ואני ביניהן, הן ככל האדם, ואם יכתבו לנו פתקים מצחיקים - נצחק.

לצערי, הפתקים ההוריים שאנו נאלצות לקרוא חדשות לבקרים הם לפעמים אכן סוג של התעללות. מדוע בכלל נדרשת ההצדקה ההורית הזאת? מה יקרה אם הבת תסביר למורה, במלותיה שלה, מדוע אין לה מכנסי ספורט?

לכל היותר, אם זה קורה תכופות, זה יפגע בציון שלה.

אלא שהילדה מעדיפה להסתתר מאחורי גב האם, והאם, בנדיבות הורית טיפוסית, מספקת את סחורת התירוצים הרגילה. כי הרי מה יש להפסיד? הרי אין סעיף בתעודה שמאפשר לנו, למורים, להוריד ציון על תפקוד הורי.

וככה כולם מרוצים, חוץ מהמורה, שמרגישה ששוב שמו אותה ללעג, ואין לה מה לעשות בעניין, חוץ מלצחוק, כמובן, על עצמה.

השם שמור במערכת



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו