בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ספקי חמלה

תגובות

בתגובה על "נגד משרד החמלה" מאת מיכל שמאי ורוני סטריאר ("הארץ", 18.4)

יפה הראו הכותבים, כיצד טרמינולוגיה קובעת את השיח הציבורי. במקום שבו מושגים כ"חמלה" ו"עבודת קודש" נתפשים כמייצגים אידיאולוגיים של שליחות העובדים הסוציאליים - נגלית הבעיה. האם בעצם העובדה שהפגנו "רחמים" על השכבות "החלשות", ה"זקוקות" לעזרת העובדים הסוציאליים - לא ביטלנו את זכויותיהן הטבעיות החברתיות?

כשם שיש לאדם זכות לחיים, ללא קשר למוצאו ומעמדו, כך יש לו זכויות סוציאליות. ככל שעובדים סוציאליים מזוהים כספקי "חמלה", "נדבה", פילנתרופים באופיים, הרי שסביר שיעלה הספק ביחס למידת מקצועיותם, אם היא נדרשת בכלל.

וכך, פקפוק במקצועיות גורר עמו הטלת ספק בזכות העובדים הללו לתנאי שכר הולמים.

מצד אחר, הכותבים מתארים את הזהות בין המאבק הפרגמטי מלכתחילה של העובדים הסוציאליים על תנאי העסקתם הנחותים ובין המאבק החברתי-כלכלי על דמותה של ישראל. כסטודנט לעבודה סוציאלית, צר היה לי לראות כיצד הכשל הדיכוטומי, לתפישתי, של מובילי המאבק מטעם איגוד העובדים והאקדמיה גם יחד, גורם בסופו של דבר לפגיעה בעצם המטרה שאליה חתרו.

אם יש מי שסבור, כפי שמתארים הכותבים, שניתן ורצוי לעצב את המציאות מחדש - מציאות סוציאל-דמוקרטית בסגנון סוף שנות ה-60, לעומת ההווה הניאו-ליברלי - הרי שלא זאת הדרך. יש כאן למעשה מאבק פוליטי, וככזה עליו להיערך בזירה הפוליטית החברתית.

חבל שבסופו של דבר, קבוצה של בעלי מקצוע איכותיים בעיקרם שילמה מחיר כלכלי בגין מאבק פוליטי שנוהל, במובן מסוים, על גבם.

אינג' אלון פליישר

הוד השרון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו