בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הקנוניה שכן היתה

תגובות

בתגובה על "הרצח ושתיקת המדינה" מאת איתי לנדסברג ("הארץ", 26.4)

התיאוריה בדבר קנוניה ישראלית-מצרית-אמריקאית לקראת המלחמה, שנודעה כמלחמת יום כיפור, אכן נשמעת הזויה לחלוטין, כפי שטען גם יוסי מלמן (במדורו "חשאי", "הארץ" 14.4).

ישראל לא "הקריבה" את עצמה, אלא נפלה קורבן לשאננותם ולאטימותם של מנהיגיה, בעיקר גולדה מאיר, משה דיין וישראל גלילי; אלה לא היו מוכנים להגיע להסכם שלום - שהוצע על ידי המצרים יותר מפעם אחת, בעיקר ב-1971 - הכרוך בנסיגה מסיני.

לעומת זאת, הסכמה אמריקאית (בשתיקה, בהעלמת עין, או באופן פעיל) למתקפה מצרית על ישראל אינה הזויה כלל: נראה - ואין זו אבחנה חדשה - כי שר החוץ הנרי קיסינג'ר היה שותף בכיר (פסיבי או אקטיבי - אין זה משנה) של נשיא מצרים אנואר סאדאת בהונאתה של ישראל. זאת, הן כדי "לשבור" את סרבנותה של ממשלת גולדה-דיין-גלילי להסכם עם מצרים, הן כדי לאפשר את השבת הכבוד המצרי האבוד באמצעות "ניצחון" מבוקר, שיאפשר הסכם שלום בהמשך, והן על מנת להכניס את מצרים תחת כנפי ארה"ב, על חשבון הסובייטים.

קשה לפקפק בכך שזו היתה אחת הסיבות לכך, שהאמריקאים מנעו מישראל לממש מתקפת מנע. "שלום אמריקאי" היה יעד מוצהר של ארה"ב, ומי שיחפש סימוכין לכך בדברי ימי הזמן ההוא, ימצאם. סביר להניח, שאל"מ ג'ו אלון גילה את הכוונות האמריקאיות, ולכן נרצח. האמריקאים דאגו, מטבע הדברים, "להרגיע" את ישראל בהמשך, ולפיכך נותרה ה"תעלומה" בעינה. מנהיגים אשר אינם מבינים את המתרחש סביבם, מביאים, לפעמים, את מדינתם אל עברי פי פחת.

עמרי איתן

תל אביב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו