בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חוויה שומרונית במירון

תגובות

בתגובה על "השומרוני הטוב, הישראלי הנדחף" מאת חיים לוינסון ("הארץ", 22.4)

הייתי בשמחת חגיגת הפסח של השומרונים בפסגת הר גריזים, והתרשמתי ממנה באופן אחר מכפי שמתאר חיים לוינסון. חזיתי במשך שעות ארוכות בכל מהלך טקס "זבח הפסח". התרשמתי שהיה שם ציבור ישראלי, חילוני ודתי, ובני נוער רבים, שבא מתוך עניין ללמוד, לחוות ולדעת ארץ ומנהג.

ישבנו על יציע האורחים, אמפי שהוקם כמבנה קבע שייעודו אך ורק לאירוח זרים, שאינם בני העדה. לאנשי העדה מוקצים מושבים במתחם אזור הפולחן.

הישראלים, מרביתם קבוצות מאורגנות, בליווי מדריכים מקצועיים. קבוצות של משתלמים בידיעת הארץ, מדריכי בתי ספר שדה ומדריכות חוויה. הם האזינו בקשב לדברי ההסבר, תוך עיון מעמיק בטקסטים מקראיים שבהם צוידו.

האווירה הייתה חגיגית, הכל היה שקט מכובד ומכבד.

הרשים במיוחד הכבוד ההדדי שהופגן בין נציגות השלטון הפלסטיני ונציגי ישראל. יהודים, פלסטינים ושומרונים נשאו ברכות, והיו לחיצות ידיים חמות, הדדיות, חיבוקים, טפיחות על שכם ונשיקות. מעמדים בין אישיים אלה היו בשבילי החוויה המרגשת ביותר.

הכרנו את העדה הקטנה הזאת, חווינו מעמד מקראי, ספגנו אווירת מפגש חגיגי, בלי פוליטיקה. התקבלנו בברכה ובחיוך על ידי מסביר העדה (מנשה צדקה), ועזבנו מרוצים מעוצמת החוויה, ויותר מכך - מלאי תקווה למחר אפשרי, טוב יותר בינינו לבין העדה השומרונית, ואולי גם בינינו לבין התושבים המקומיים שחבל ארץ זה הוא ביתם.

עמוס פרס, חבר ארגון המורים העל-יסודיים

תל אביב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו