בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תנו לרופאים לעבוד

תגובות

כרופא אני שובת, משום שאיני יכול לשרת נאמנה ובצורה הולמת את החולים שבהם אני מטפל.

איני יכול לתת טיפול כזה כעת בשל הרבה סיבות: שעות העבודה הבלתי אפשריות, המחסור המתמיד ברופאים (לא ניתן לטפל ב-40-50 חולים במקביל בשתיים בלילה, לבד, אחרי שעבדתי מהבוקר בלי לנוח), העדר מענה מתאים למקצועות רפואיים הנמצאים בסכנת היעלמות (אין לי יכולת להתייעץ עם מרדים - כי בדרך כלל אין כזה בנמצא, וברוב המקרים החולים המופנים לטיפול נמרץ נדחים מפאת חוסר מקום), העדר כוח עזר במידה מספקת - אחיות ואנשי סיעוד במחלקה, דחיית ניתוחים ותורים, העדר מכשירי הדמיה כ-MRI כשאני באמת צריך אותם, ועוד.

חברינו לספסל הלימודים מהפקולטות להנדסה, מדעי המחשב, מינהל עסקים, כלכלה, משפטים וכדומה, מצליחים להרוויח הרבה יותר, בפחות השקעה. רופא צריך ללמוד יותר שנים, לעמוד בדרישות מחמירות של משרד הבריאות, לעבור שנת סטאז' במשכורת מבזה (עד לפני חצי שנה - 19.8 שקל לשעה), בעוד עמיתו ממקצועות אחרים מקבל הצעות מפתות ומתקדם הרבה יותר מהר.

אמנם רופא בכיר, לאחר כשמונה שנות התמחות ותת-התמחות, ועוד שנים אחדות שבהן הוא מבסס את מעמדו - יכול להגיע למשכורת יפה, אך כל זאת לאחר שנות השקעה רבות בתנאים קשים.

בארצנו, במדינתנו, בחברה שלנו, הצלחה היא בעיקר הצלחה חומרית ומהירה. אבל רופאים אי אפשר להכשיר ברגע, גם אי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור ולהביא פתאום עוד רופאים שיסכימו לעמוד בעומס העבודה העצום הנדרש היום.

איני מכיר רופא שיכניס את עצמו לחלק מהמחלקות הכירורגיות בארץ, כשנדרש ממנו לעשות 12 תורנויות בחודש, לנתח אחרי תורנות (כלומר, בשעה ה-30 ואילך לעבודתו), וכל זאת תחת ציפייה של החולים להצלחה, ומהר.

החולי הגופני והחולי המוסרי של חברתנו דומים בכך שבדרך כלל מדובר בתהליכים כרוניים, ארוכים, שאינם ניתנים לריפוי בן רגע. יש אף מחלות שאיננו יודעים כיצד לרפאן. גם בחברה שלנו, ככל שיימשך התהליך החומרני של ההצלחות המיידיות על חשבון הסביבה, ככל שרמת המוסר תלך ותרד ואנשים לא יסתכלו ימינה או שמאלה, אלא רק למטה ועל עצמם - או אז ייגמרו המשאבים התלויים בעבודת הצוות החיונית של החברה, חברה המורכבת מפרטים אחראיים, והמערכת תקרוס.

לכן אני מבקש: תנו לנו להמשיך לעבוד, בלי אור זרקורים ובלי הצלחות מיידיות, אלא בתנאים המאפשרים ריפוי של אלה הזקוקים לכך.

אמיר ביבר

רופא מתמחה במחלקה פנימית

רעננה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו