בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אריאלי לא נשכח

תגובות

בתגובה על "'ערן צור, איך הלחנת שיר חלל צה"ל מ-1948?'" מאת גילי איזיקוביץ ("הארץ", 6.5)

יפה עשה ערן צור, שהלחין את "עד אחרית הימים", שיר של נחום אריאלי, איש הפלמ"ח שנפל בקרבות הקסטל.

מהראיון ניתן היה ללמוד דברים חדשים ומעניינים על אריאלי, אולם ההערה של גילי איזיקוביץ, כאילו הוא "אדם שנשכח", "אדם לא ידוע", אינה נכונה. קרב הקסטל הוא אחד הקרבות הצרובים עמוק בתודעה הלאומית. מחלקת המפקדים מהגדוד החמישי של הפלמ"ח, בפיקוד אריאלי וסגנו באותה פעולה - שמעון אלפסי - הגיעה ברגע האחרון ויכלה רק לחפות על הנסיגה.

תחת אש האויב הכבדה השמיעו המפקדים את הקריאה המייצגת אולי יותר מכל את אתוס הלחימה של הפלמ"ח ובעקבותיו של צה"ל: "הטוראים לסגת. המפקדים יחפו על הנסיגה!"

סיפור הקרב, גבורתם והדוגמה האישית של אריאלי ואלפסי לא נשכחו, והם חוזרים ומהדהדים גם כיום. רק באחרונה יצא ספרו של יורם קניוק, תש"ח, זוכה פרס ספיר לשנה זו, ובו פרק שלם המיוחד לקרב ולשיאו במעשה הגבורה הזה, ואריאלי חוזר ונזכר בו.

לפי כל העדויות אכן היה אדם משכמו ומעלה.

הפלמ"ח, שהוקם לפני 70 שנה בדיוק, היה בית יוצר לרבים וטובים שתרמו לחברה הישראלית בדרכים שונות.

אבי עופר

מרכז דור ההמשך, עמותת הפלמ"ח

קיבוץ מענית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו