בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אין לממן את האבל

תגובות

בתגובה על "איזו מין עצמאות" מאת מרב מיכאלי ("הארץ", 9.5)

דווקא ביום הזיכרון כותבת מרב מיכאלי, כי היא חושבת על יום הנכבה יותר מאשר על יום העצמאות. עיתוי מוזר מצד מי שמאשימה את ישראל בחוסר רגישות לכאב של ערביי ישראל.

מיכאלי טועה בטענתה, כי "חוק הנכבה" אינו מאפשר לאזרחים הערבים לציין את יום העצמאות כיום אבל. החוק הוא תיקון מס 40 לחוק התקציב, המאפשר לשר האוצר להפחית תמיכה תקציבית מגופים, יהודיים או ערביים, המטיפים לגזענות, טרור או חתירה נגד אופיה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

ציון יום העצמאות כאסון, "נכבה", הוא בבחינת שלילת זכות קיומה והגדרתה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. למרות זאת לא נאסר לקיימו. זוהי מחווה דמוקרטית, שספק אם מדינה אחרת בעולם היתה מאפשרת אותה. אך חיוב המדינה, ובעצם אזרחיה, לממן את האבל של מי שלא הצליח לגרשם ממולדתם - זהו טירוף מוחלט.

ראוי להזכיר, כי מלחמת העצמאות פרצה משום שמדינות ערב לא קיבלו את תוכנית החלוקה ופתחו במלחמה שמטרתה חיסול הישות הציונית. מנהיגי מדינות ערב קראו לתושבים הערבים לעזוב והבטיחו להם, כי יחזרו במהרה גם ליישובים שמהם יגורשו היהודים.

מיכאלי צריכה להודות על כינון מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית ולחשוב מה היה קורה חלילה אילו היו הערבים מנצחים במלחמה.

אדוה נוה

שערי תקוה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו