בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הנרטיב רחוק מהאמת

תגובות

בתגובה על "שיעור מולדת ביום הנכבה" מאת גדעון לוי ("הארץ", 15.5)

למקרא מאמרו של גדעון לוי, הכולל רשימת טרוניות המופנות אל הקורא הישראלי, שראשיתן שזורה בביטויים אפשר היה, צריך לדעת, אפשר להצדיק, אפשר גם להעלות - עולה השאלה הפשוטה: למה?

למה עלינו לציין את יום "אסונם", שנבע מכישלון מאמציהם לטבוח ביישוב העברי בשנת 1948 ולהשמידו לאלתר? מדוע עלינו לספר, לרחם, להזכיר ולכאוב את כאבו של מי ששאיפתו, פועלו, חינוכו ותפילתו מכוונים יום-יום לסילוקנו מעל אדמה זו?

מדוע עלינו לכבד את מי שאורב בכל רגע לפגוע בכל "יהודי", החל בתינוקות בני יומם? מדוע עלינו לזכור ולכבד את מי שסייעו בפועל למשטר הנאצי?

לוי אינו מנמק.

אין סיבה לשמוח לאידו של האויב; ואולם להתייחס ליום הנכבה כאילו היה "אסון" לאומי שנפל משמים על היישוב הערבי - זוהי בורות היסטורית. היישוב הערבי החליט החלטה צבאית, מדינית, חברתית ודתית להכחיד את היישוב העברי, ופעל לממש החלטה זו בסיוע של שישה צבאות סדירים. הערבים נושאים באחריות לתוצאות החלטה אומללה זו.

מה שקרוי בפי לוי "הנרטיב הפלסטיני" אינו אלא סיפור שהפלסטיני מספר לעצמו, ללא קשר לעובדות, לאירועים ולמסגרת ההיסטורית. הערבים סירבו לקבל את החלטת החלוקה ויצאו למלחמת השמד, מה שהביא עליהם מפלה.

מה רחוקה תמונת הנרטיב שלהם מן האמת ההיסטורית.

לוי כותב "ביום הנכבה הזה, אפשר היה להתחיל ולספר את האמת כולה". ואכן, האמת, נטולת כל פרשנות מעוותת פוסט-מודרניסטית, היא שב-1948 קם העם הפלסטיני בניסיון להשמיד את היישוב העברי, ונחל מפלה. מאז אינו חדל בניסיונותיו הרצחניים להשגת ניצחון כלשהו, לשיקום כבודו הלאומי.

עו"ד ישראל חיון

גבעתיים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו