בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בין שפה ללאום

תגובות

בתגובה על "דו לשוניות חד סטרית" מאת מוחמד אמארה ("הארץ", 9.5)

המאמר של מוחמד אמארה מבטא ניצנים של דרישת מיעוט מקופח לשוויון כחלק מהדרישה להקים מדינת-לאום דמוקרטית מערבית.

דו לשוניות שונה מדו לאומיות. יש דו לשוניות ואף רב לשוניות במקומות מעטים בעולם, בהם מדינות-לאום: שווייץ, בלגיה, קנדה, פינלנד, קליפורניה. יש גם מדינות דו לשוניות שהן מדינות דו לאומיות.

אמארה צודק בכך שהוא מכחיש כי ישראל היא מדינת-לאום נורמלית. הוא מכנה אותה מדינת-לאום אתנית. מה פירוש? הספרות בתורת המדינה עוסקת אם בניגודים בין מדינת-הלאום למיעוטים האתניים שבתוכה ואם בניגודים בין יחידות אתניות, בעיקר במדינה שבה הלאום אינו מגובש.

ישראל אינה מכירה בלאום הישראלי, אף שמטרת התנועה הציונית היתה נורמליזציה: הכרה כזאת נוגדת את המיתוס הציוני החדש. בישראל יש לפחות שתי יחידות אתניות, האחת דוברת עברית והאחרת דוברת ערבית. בישראל אין דיון בקשר לשפה הלאומית, כמו שאין דיון בשום סוגיה הנוגעת בשאלה אם יש או רצוי שיהיה לאום ישראלי השונה מהעם היהודי.

הגיע הזמן שהישראלים שאינם יהודים יצהירו על שייכותם ללאום הישראלי וידרשו הכרה רשמית בכך וזכויות שוות.

פרופ' יוסף אגסי

הרצליה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו