בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כיבוש מצחין

תגובות

בתגובה על "קוראים לזה טיהור אתני" מאת גדעון לוי ("הארץ", 12.5)

גדעון לוי שם את האצבע במרכז הפצע המוגלתי ואינו חושש מלכנותו בשמו - להבדיל מהנהוג בשפת התקינות הפוליטית שבפי חוגי השמאל.

אבל גם אם לא נשתמש במלים מפורשות, למרות הכיסוי, הערפול והטשטוש - העובדות מזדקרות לעין ושום תקינות פוליטית לא תוכל להסתיר את הכיבוש המונח לפתחנו וריחו מצחין.

כשהמדינה קובעת כי שטחים בבקעת הירדן, מקום מגוריהם של רבבות בני אדם, הם שטחי אש שהכניסה אליהם אסורה, או מכריזה עליהם כשמורות טבע שרעיית הצאן בהן כרוכה בעונשים; כשבתיהם של הדלים שבפלסטינים נהרסים ופרנסתם נגזלת; כשעל פי חוק או תקנה אדמה שאינה מעובדת ברציפות עוברת מרשות בעליה, והמדינה מונעת מחקלאים להגיע אל חלקותיהם ומנכסת את רכושם "על פי חוק"; כשחדשות לבקרים נוספות תקנות וגזירות למניעת פרנסה ולאיסור יציאה - אני יכולה להעיד שבחלוף השנים הכיבוש לא נעשה יותר נוח או הומני לקורבנותיו. הוא נעשה רק מתוחכם, מכוער ומהודק יותר.

תמר פלישמן, פעילת מחסום ווטש

נס ציונה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו