בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לכבד את אבלם

תגובות

בתגובה על "כאב הפלסטינים ואחריותם" מאת שלמה אבינרי ("הארץ", 11.5)

פרופ' שלמה אבינרי קורא לפלסטינים להפעיל ביקורת עצמית ולקחת אחריות על הנכבה, ואז "ייקל מאוד על הישראלים להשתתף בכאב הפלסטיני".

אולי אם נדע לכבד (גם אם לא להסכים עם הפרשנות ההיסטורית) את אבלם של תושבי הארץ הערבים ולא ננסה בצורה פטרונית להסביר להם על מה מותר להם להתאבל, מה מותר להם להזכיר ואיך - אפשר יהיה לצפות גם ל"מידה של ביקורת עצמית" ו"יכולת להתבונן במראה" כדברי אבינרי.

אך כאשר רבים מהפלסטינים חיים עדיין מדי יום במערכת המקפחת את זכויותיהם, גוזלת את אדמותיהם, מגבילה את חופש התנועה שלהם וכו' - אין מקום לצפות שהם יסתכלו על אירועי 1948 במבט ביקורתי ועובדתי.

גדי מינץ

רמת גן

*

פרופ' שלמה אבינרי תובע ביקורת עצמית מהפלסטינים, ובצדק, לנוכח תביעתם להפוך את יום הנכבה ליום זיכרון משותף של מדינת ישראל.

לדבריו, הפלסטינים יכולים לקחת דוגמה מהסיפור "חרבת חיזעה" של ס. יזהר, המעיד על הביקורת העצמית בשיח היהודי הישראלי.

אין זו הפעם הראשונה שדוברים ישראלים יהודים, שאין ספק לגבי מידת מוסריותם, משתמשים בסיפור של יזהר כהוכחה ליכולתו של הציבור היהודי בישראל להפעיל ביקורת עצמית. אלא שלדעתי הסיפור מעולם לא מילא תפקיד כזה. התלמידים שקראו את הסיפור למדו אותו במנותק מהמציאות הפוליטית ומהנרטיב הפלסטיני, הקשורים למלחמת העצמאות. היה בו מקסמו של הרחוק והזר. כן, גם ביקורת עצמית, אבל בעיקר של הסופר ולא של החברה היהודית בישראל. זו, כנראה מטעמים של מלחמת הישרדות, מעולם לא הציבה את הסיפור במרכז התודעה הלאומית היהודית הישראלית.

אם כך, הבה נשאיר את "חרבת חיזעה" במגרש של יזהר, ולא נצרף אותו לטענותינו כלפי הפלסטינים.

תמיר דובי

רעננה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו