בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הנצחת הנופלים כחוויה אישית

תגובות

בתגובה על מאמר המערכת "פולחן המוות" ("הארץ", 23.5)

איני מסכים לעמדה הנחרצת של עיתון "הארץ" נגד הצעת משרד החינוך, שלפיה תלמידי הכיתות הגבוהות בבתי הספר התיכוניים יאמצו אנדרטאות לזכר חיילים שנפלו במערכות ישראל. איני חושב שההצעה תייצר פולחן מוות מעבר לפולחן שאנו נתונים בו כבר היום.

לדעתי, יש בהצעת משרד החינוך אלמנטים שיסייעו להעלות את הנצחת החיילים שנפלו במערכות ישראל לרמה אישית יותר, מעבר להשמעת הצפירה, כנהוג היום.

כלוחם במלחמת העצמאות שלנו אני נוהג לפקוד כל שנה ביום הזיכרון את קברות חברי שנפלו במלחמה, ולצערי אני רואה שהחלקה בבית העלמין הצבאי שבה טמונים חללי מלחמת השחרור ריקה מאנשים. רק לעתים רחוקות באים לשם קרובי משפחה שעדיין חיים ומספרם של אלה הולך ופוחת.

משרד הביטחון אמנם דואג להניח פרחים ודגלי לאום על קברי הנופלים, אך אין בכוחם של אלה להשתוות לשפעת הפרחים על קברי החיילים שנפלו בתקופות מאוחרות יותר.

חושבני שאם יטפלו בהצעת משרד החינוך ברגישות ובתשומת הלב הראויות, ניתן יהיה להפוך את הנצחת חיילים שנפלו לנושא לאומי ולהקנות לה משמעות מעבר לספרי הלימוד. תלמידי החטיבות העליונות יוכלו לקשר את מה שהם לומדים בכיתה עם חוויה אישית מרגשת. אפשר יהיה ליצור קשר חי בין הנופלים לבין פרקי ההיסטוריה הנלמדים בבית הספר, ובכך לצקת תוכן עמוק ומשמעותי יותר לימי הזיכרון הרשמיים.

יש לבחון את הצעת משרד החינוך ולהפקיד אותה בידי אנשים הרגישים לנושא, שלא ימסמסו אותו. הכרת סיפור חייהם ומותם של הנופלים ותרומתם למדינה מאז הקמתה חשובה לא פחות ממסעות התלמידים למחנות ההשמדה באירופה.

דוד פרידלנדר

חיפה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו