בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לא נוכל להיפרד

תגובות

בתגובה על "עזה היא חוץ לארץ" מאת שלמה אבינרי ("הארץ", 30.5)

פתיחת מעבר רפיח התקבלה בישראל בעיקר כהזדמנות להשלים את ההתנתקות מעזה, ולא כתרחיש אימים. שלמה אבינרי ביטא עמדה זו היטב כשקרא לסגור את כל המעברים בין הרצועה לישראל ולהתייחס אליה מעתה כאל "חוץ לארץ" - מדינת אויב, שאין לישראל כל אחריות כלפיה.

הדרך להסרה מלאה של האחריות, לפי אותו היגיון, היא ויתור על כל מרכיבי השליטה. לכן הצעת אבינרי נשמעת כה פשוטה ומושכת. אבל נראה שאין זה פתרון, אלא המשך ההסתבכות.

נניח שישראל תוותר על השליטה במרחב הימי והאווירי של עזה, וגם על שליטתה במעטפת המכס ובמרשם האוכלוסין, כך שהשלטון המקומי יוכל להעניק אזרחות כראות עיניו. נניח אפילו שמצרים תיענה לאולטימטום שישראל, לפי הצעת אבינרי, תציב לפניה, ותסכים לפתוח את מעבר רפיח למעבר סחורות ולספק לרצועה את כל החשמל והדלקים שברצונה לקנות. האם נוכל אז לראות בה סוף סוף מדינת אויב זרה? כן, אבל יהיה זה תעתוע דמיון שרק אנחנו נהיה שותפים לו.

כל זאת משום שבמציאות, וגם בעיני שאר העולם, רצועת עזה והגדה הן חלק משלם אחד. למרות הנתק של השנים האחרונות, תושביהן קשורים באינספור קשרים משפחתיים, חברתיים וכלכליים ושותפים לזהות לאומית אחת. במשך עשורים פותחו בהן מוסדות משותפים.

זאת ועוד, ייתכן שבתוך כמה חודשים תוכר האחדות עזה-גדה כמדינת פלסטין באסיפה הכללית של האו"ם ומוסדות בינלאומיים אחרים. וכך, גם אם החיבור של עזה לעולם יתאפשר באופן מלא בידי מצרים, שאלת החיבור שלה לגדה תעמוד עדיין לפתחה של ישראל.

לכן, עדיף שנקדים ונכיר בעובדה, שבכל מציאות עתידית שתיווצר - חופש תנועה בין עזה לגדה יהיה מרכיב הכרחי.

יוני אשפר

עמותת "גישה"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו