בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בפתח הר געש

תגובות

ביום ירושלים נשמעו צלילים ערבים לאוזן על מגוון, על רב-תרבותיות, על שיתוף פעולה מפרה בין יהודים, ערבים, חרדים וכו'. אבל האם היה יום ירושלים חג לערבים, שהם כ-30% מאוכלוסיית העיר? ודאי שלא. האם היה זה חג ל-35% התושבים החרדים, שברובם התעלמו מ"החג"? ודאי שלא. האם ביטא החג את הרגשת הציבור החילוני, המאבד את כוחו המספרי בעיר ועל פי נתוני מכון ירושלים חלקו באוכלוסייתה מצטמק ל-20% ומותיר בה עוני גובר?

לרב-תרבותיות יתרונות רבים, אך רב-תרבותיות פורה צומחת מסובלנות הדדית, מהשראה הדדית, מחוסר כפייה, מפתיחות וממאמץ קולקטיבי. האם סגירת רחובות, סגירת עסקים ואיומים על עסקים לא כשרים וחדירת לאומנות דתית משיחית כוחנית לשכונות ערביות הן ביטוי לסובלנות?

המציאות בירושלים היא של אנטגוניזם, של כיפוף ידיים. הסובלנות אינה מהמאפיינים הבולטים של העיר שאיחודה שנוי במחלוקת. המציאות בעיר מבטאת את הר הגעש שעליו חיים תושבי ישראל.

עו"ד ד"ר אורי הופרט

לשעבר חבר מועצת עיריית ירושלים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו