בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עוד גירוש לבדווים

תגובות

בתגובה על "הסכנה הבדווית" מאת קרני אלדד ("הארץ", 7.6)

בתהליך נישול מתמשך הפקיעה המדינה בשנים שלאחר הקמתה את מרבית אדמות הבדווים וריכזה אותם באזור "הסייג" - המשולש הדמיוני שבין באר שבע, ערד ודימונה. בתוך אזור זה חלו על הבדווים בנגב חוקי הממשל הצבאי ששלט בישראל באותה תקופה, ולא ניתנו להם זכויות כלשהן בקרקע.

בתוך אזור הסייג החלו הבדווים לארגן מחדש את חייהם. כפרים שנמצאו שם לפני 1948 המשיכו להתקיים ואחרים, מנושלי אדמות, החלו בונים את עתידם מחדש. מאז ועד היום כפרים אלה מחוסרים תשתית מינימלית, כמו מים זורמים או חשמל.

בשנות ה-70 החלה המדינה להקים "לטובת" הבדווים עיירות קבע. אולם הבדווים הבינו כי כניסה לעיירות משמעה ויתור על אדמותיהם ההיסטוריות ועל הזכויות המגיעות להם בקרקע. בנוסף, העיירות סבלו מהזנחה ומתכנון קלוקל ולא היו אפשרות ראויה למגורים, כפי שטען גם שופט בית המשפט העליון בדימוס אליעזר גולדברג בדו"ח של הוועדה בראשותו על הבדווים בנגב. אין לצפות לפתרון הבעיה במגרש המשפטי. יש לפתור את הסוגיה ברמה הפוליטית הלאומית.

התוכנית שמציע עתה צוות בראשות אהוד פרוור ממשרד ראש הממשלה הופכת על פניו את דו"ח גולדברג ומתעלמת מהמלצתו המרכזית - הכרה במספר מקסימלי של הכפרים הבדוויים הלא מוכרים. תוכנית פרוור פירושה גירוש של 30 אלף איש, או יותר, והפקעה נוספת של אדמות שהבדווים תובעים. תוכנית זו לא תתקבל בברכה בקרב האוכלוסייה הבדווית.

קרני אלדד מתלוננת על כך שאין מקימים יישובים יהודיים בנגב. היא מתעלמת מהתוכנית להקמת 11 יישובים יהודיים חדשים בנגב, בהם יישובים לאוכלוסייה החרדית בסמוך לערד והיישוב חירן, האמור להיבנות על אדמות הכפר הבדווי הלא מוכר אום אל-חיראן.

רק כאשר בנגב, ובישראל כולה, יונהג חוק אחד ליהודים ולערבים והריבונות הישראלית תבוא לביטוי במתן זכויות שוות ובהקצאת משאבים שלא על בסיס אתני, יוכלו כל תושבי הנגב לחיות בשגשוג וברווחה, לחזות בפיתוח אמיתי ושוויוני של הנגב וסוף סוף להפריח באמת את "השממה".

נועם תירוש

רכז פורום דו קיום בנגב לשוויון אזרחי

באר שבע

*

כפעיל בפורום "הכרה", להכרה בכפרים הבדוויים הלא מוכרים בנגב, ברצוני להעיר כי הדיון על זכויות הבדווים בנגב חייב להיות מבוסס על מה שעשתה להם מדינת ישראל. בדווים הפכו לפליטים לא רק בעקבות המלחמה ב-1948. ישראל המשיכה בגירושם עד 1959. שבטים שלמים סולקו מאדמותיהם. אחר כך, בהסתמך על חקיקה, העבירה המדינה את אדמותיהם הנטושות לבעלותה.

בחקיקה פוליטית יצרה המדינה מצב, שבדווים אינם יכולים לממש את זכות האדם לקורת גג בלי לעבור על חוקי המדינה. בשם חוקים אלה המדינה הורסת בתי בדווים בנגב.

התנועה הציונית קנתה אדמות מבדווים בנגב כדי להקים יישובים לפני 1948. עד היום אפשר לראות מסמכי בעלות ותשלומי מסים על אדמות, הנמצאים בידי הבדווים. ישראל בחרה להתעלם מהבעלות המסורתית של הבדווים על אדמותיהם ולהסתמך רק על הבעלות הרשומה בטאבו העותמני. כך, בחקיקה, יצרה המדינה מצב שבו לבדווים אין סיכוי ממשי לזכות בבתי משפט ישראליים בתביעות הבעלות שלהם.

עמוס גבירץ

שפיים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו