בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

התוקפנות כולה שלהם

תגובות

בתגובה על "כבשת וגם הרגת" מאת זוהיר אנדראוס ("הארץ", 10.6)

כאשר זוהיר אנדראוס מציין את "מלחמת התוקפנות" ב-1967 הוא מתכוון בוודאי למציאות שהתהוותה באזור: סגירת מצרי טיראן בידי מצרים (כשלעצמה עילה למלחמה) וריכוז כוחות גדולים של כל צבאות ערב (כולל מדינות שאין להן ולישראל דבר, כמו סעודיה, לוב ואף סודאן) על גבולות ישראל, שעליהם ניצח נשיא מצרים גמאל עבד אל נאצר, באומרו: "מטרתנו הבסיסית תהיה להחריב את ישראל".

בוודאי לתוקפנות זו מתכוון אנדראוס; שהרי אם לא כך - חוטא הוא לאמת ההיסטורית ומאמץ גם ביחס למלחמת 1967 את הנרטיב המעוות של ה"נכבה", ולפיו יש להאשים את ישראל על הטעויות הפוליטיות וחוסר האחריות של מנהיגי ארצות ערב.

אורי כץ

ירושלים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו