בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מי אנחנו שנאמר לו לזכור

תגובות

החלטת הרמטכ"ל, בני גנץ, לשנות את מלות הפתיחה בקטע ה"יזכור", המוקרא בטקסי יום הזיכרון, היא עוד צעד במסע ההתבטלות של החברה החילונית בישראל בפני החברה הדתית.

תפילת "יזכור" נאמרה כ-60 שנה בנוסח מסוים. מה השתנה?

הרי כל המאמינים ושומרי המצוות יודעים, כי אלוהים ממילא זוכר. ביום הזיכרון ובטקסי האזכרה הנערכים במשך השנה הכוונה היא שאנחנו, בני האדם, נזכור ונתייחס לנופלים. לכן ה"יזכור" נפתח במלים: "יזכור עם ישראל".

אני מקוה שהרמטכ"ל ולשכתו יתעשתו ויחזירו לנוסח הקודם את הכבוד הראוי לו.

אורה ויטנברג

תל אביב

*

"יזכור עם ישראל את הנשמות הטהורות של בניו ובנותיו", כך נפתח הנוסח המקורי והראשון של ה"יזכור", שכתב ברל כצנלסון ופורסם לראשונה כמודעת אבל ליוסף טרומפלדור וחבריו שנפלו בקרב תל חי.

הנוסח הזה, בשינויים קלים, נהפך מאז לתפילת האשכבה החילונית לנופלים במערכות ישראל. בפשטות מלותיו הוא מבטא את זיקת הגומלין בין אומץ לב, קשר עם הקרקע והתחדשות לאומית; זיקה התלויה במעשי ההולכים אחרי המחרשה ובבחירה של האוחזים בנשק שאיננה תלויה בחסדי שמים.

והנה, בא היום הרמטכ"ל, אחרי שנים, ומחליט למחוק את המלים "עם ישראל" מהנוסח המקורי של ה"יזכור" ולהמיר אותן בשם "אלוהים" ובערכים המשיחיים שהוא מבטא. את העמדה הציונית הריבונית הנובעת מתוך הטקסט המקורי הוא מטביע בתהום הנשייה.

חבל שהרמטכ"ל בחר בדרך שההליכה בה תהשכיח מהדורות הבאים את המורשת שהנחילו לנו אבות אבותינו המייסדים הציונים, מורשת ציונית שפויה, שברל כצנלסון היה לה לפה.

תמר שאקי

אוצרת מוזיאון חצר תל חי

*

החלפת הטקסט מ"יזכור עם ישראל את בניו ובנותיו" ל"יזכור אלוהים" היא חסרת הצדקה, הן מנקודת המבט של היושב במרומים (למאמיניו), והן מנקודת המבט של המשפחות השכולות והעם היושב בציון כולו.

מנקודת המבט האמונית - האם עלינו להזכיר לו את בניו ובנותיו שחירפו נפשם? האם חדלנו להאמין שזיכרונו לא קהה עם השנים? ובכלל, מי אנחנו שנאמר לו לזכור?

מנקודת המבט האנושית - המשפחות השכולות אינן שוכחות ולו לרגע אחד את היתמות והשכול. להן אין צורך להזכיר. אלה מתוכנו ששפר עליהם גורלם ולא חוו את השכול בבשרם ובנפשם - הם המצווים לזכור את אלה ש"במותם ציוו לנו את החיים". אלה הם עם ישראל וגם בני מיעוטים, שרבים מבניהם לחמו ונפלו לצד לוחמי עמנו.

במעמד ה"יזכור" אנו מביעים את הזדהותנו עם כל משפחות השכול באשר הן.

לא על הרמטכ"ל ולא על הרבנים להחליט על שינוי נוסח ה"יזכור". תשב נא ועדה חפה מכל שיקולים פוליטיים קצרי טווח ותציע לציבור נוסח שלא יבזה את אלוהים מחד גיסא, ולא יפגע בזכות לזכור גם את אלה שאנו נוטים לשכוח ולהשכיח, מאידך גיסא.

ד"ר עדנה ענבר

ירושלים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו