בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

משט אחר וקפיטן אחר

תגובות

בתגובה על "לחיי הספינות שבדרך" מאת גדעון לוי ("הארץ", 20.6)

ברצוני להעיר לגדעון לוי על כותרת מאמרו הנמהרת להכעיס.

מה היה ה"מטען" של הספינות שבדרך שלנו, אלה של ההיסטוריה שלפני שישים וכמה שנים? האם זוכר לוי את "המטען" שנשאו?

עזוב את עניין המצור הימי אז והיום, עזוב את ההצדקה של היום לעומת זו של אז, עזוב את הנרטיב (מלת הקסם) שלנו אז ושל הפלסטינים היום. עזוב אותך מכל אלה, חשובים ככל שיהיו. המטען של הספינות לעזה הוא הקובע.

שולחים לעזה מה שחסר שם. כמו שלוי מעיד, הספינות נושאות מלט, בית חולים נייד, אמבולנס. זה אינו דומה ואינו יכול להיות דומה ל"מטען" שנשאו הספינות שבדרך שלנו, אז. מאיזו בחינה? מבחינת החומר.

יעצור לוי רגע, קודם שהוא מתייפייף בשיר של נתן אלתרמן - לפני, בעת ולאחר לגימה של אקוואוויט - כדי לבחון שוב את הפזיזות הנמהרת, שהיא מן השטן, כידוע.

כרמלה לכיש, סופרת ועורכת

ירושלים

*

יושב לו גדעון לוי בשטוקהולם, אוכל גבינות מאיטליה ולקס שוודי ולוגם אקוואוויט בתוך חבורה המשמשת כוועדת ההיגוי השוודית למשט לעזה. כל זאת בבית של דרור פיילר, האמן הישראלי לשעבר, שב-2004 הציג מצגת, שבמרכזה דמות המחבלת הפלסטינית שביצעה את הפיגוע במסעדת "מקסים" מוצגת כ"שלגייה".

כטוב לב המסובים במזון ואלכוהול, הם מבקשים את סיועו של לוי. הם מצהירים שהם יודעים שיש דרכים אחרות להעביר את הסיוע, אבל נחושים להזכיר לעולם את גורל עזה. זאת הרי התגרות, פרובוקציה.

לוי רשאי אמנם להתענג עם חבריו אלה, אך ניסיונו להצדיק את ההתגרות שלהם בציטוט משירו של אלתרמן: "לחיי הלילה הזה הקר ואיתן... לחיי הספינות הקטנות קפיטן" - הוא שימוש ציני ופרובוקטיבי.

גליל אלישיב

כפר סבא



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו