בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

צדק עם החיילים הלא יהודים

תגובות

בתגובה על "הניחו ל'יזכור'" מאת נפתלי רוטנברג ("הארץ", 19.6)

החלטת הרמטכ"ל, בני גנץ, לקבוע את הנוסח "יזכור אלוהים" בטקסי הזיכרון לנופלים, עשתה צדק עם החיילים ובני משפחתם הלא יהודים המשרתים בכוחות הביטחון.

ההימנון שלנו אינו יכול להיות הימנונם, בגלל המלים "נפש יהודי הומייה". כך גם דגל המדינה, שבמרכזו מתנוסס מגן דוד. הואיל ודת המשרתים היא דת מונותיאיסטית וכולם מאמינים באלוהים, אם כי בדרך פולחנית שונה, בטקסי הזיכרון יחושו המשתתפים שותפות מלאה בכאבם.

הסיטואציה העכשווית שונה מהסיטואציה שהביאה לחיבור ה"יזכור" בידי ברל כצנלסון. ננצל את ההחלטה האמיצה לשנות את הנוסח כדי לתת לשותפינו במאבק תחושת אחדות.

איתן כ"ץ

ירושלים

*

למי יש כוח לצאת בכל פעם מחדש לנוכח החלטות נמהרות הפוגעות חדשות לבקרים בציבור כזה או אחר? כבר אין כוח להילחם מלחמות מקוממות מעין אלו.

הרי למשפחות השכול נדרשות אנרגיות רבות כל כך למצוא בכל בוקר מחדש כוח כדי להיאחז בחיים היום-יומיים. למי יש כוח לעוד הסלמה? לעוד כפייה קטנה שמכרסמת?

אבל כמו שאומר פרופ' הרב נפתלי רוטנברג ברוב הבנתו, תבונתו ורגישותו: "הדחיפה הקטנה של שם אלוהים לנוסח ה'יזכור' של ברל כצנלסון הוציאה ממנו את רוח אלוהים".

ואני מוסיפה: ואף תרחיק את הציבור החילוני לטקס חילוני נפרד, משלו, שאתו הוא מזדהה יותר. עוד הזדמנות להיבדלות.

האם לא חשב הרמטכ"ל על יום הזיכרון כעל הזדמנות סמלית לזכור כעם שלם, כאומה, את בניו?

אם אלוהים זוכר - זאת כבר שאלה לדיון בנושא מורכב אחר.

ענת רוטשילד

גני יהודה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו