בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בשבחו של דיאבלי

תגובות

בתגובה על "לובנה סלאמה היא מרים הנביאה" מאת חגי חיטרון ("הארץ", גלריה, 13.6)

חגי חיטרון מתייחס למלחין אנטון דיאבלי ולוואלס פרי עטו, שעליו ביסס בטהובן את סדרת 33 הווריאציות שלו. "בווריאציות 'דיאבלי' של בטהובן הנושא לבדו (ואלס מאת דיאבלי, מלחין זניח, מו"ל, מורה לפסנתר) נשמע פשוט עד וולגרי, חומר גלם שערכו מתברר רק מכוח הטיפול שנעשה בו", כותב חיטרון.

חיטרון רשאי שלא להעריך את המוסיקה של דיאבלי, אך לא לשלול את ערכה באופן נחרץ, גם אם זו הדעה המקובלת.

לטעמי, דיאבלי הוא מלחין מצוין, אף שההלחנה לא היתה עיסוקו העיקרי. הסונטינות שלו לפסנתר הן, לדעתי, דוגמאות מופתיות לאמירה מוסיקלית פשוטה ומזוככת (שבטהובן, אגב, לא היה מסוגל לה, גם אם רצה מאוד, ויוכיחו הבגטלות שלו).

גם במיסות של דיאבלי (בפסטורלית במיוחד) מצויה מוסיקה מעולה. פשטות מופלאה יש גם בוואלס הקטן המשמש נושא לווריאציות של בטהובן, ואין זה חשוב אם זה האחרון (על פי ההשערה) זילזל בו (לא בטהובן יקבע בשבילנו מהי מוסיקה טובה).

ניתוח מדוקדק של הוואלס עשוי ללמד על הסובטיליות הנסתרת שלו, שמבצעים אחדים של הווריאציות מסתירים ומטשטשים אותה עוד יותר, שכן הם מנגנים את הנושא בוולגריות מופגנת. אשר ליצירתו זו של בטהובן, ה"כבירה", ה"מטלטלת", היה כדאי להנמיך מעט את הווליום של קריאות ההתפעלות ממנה. עם כל הכבוד, אין היצירה נקייה מפגמים.

ובכלל, הגיעה השעה לשים קץ להתבטלות בפני המייסטרים הגדולים ולהחזיר את כל השייקספירים והבטהובנים למיניהם לגודלם הטבעי.

יוסי פלס

תל אביב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו