בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דבר ועשה

תגובות

בתגובה על "נתניהו, דבר ערבית" מאת דוד ברזילי ("הארץ", 27.6)

האחריות לעתיד שני העמים, שבה עוסק פרופ' דוד ברזילי, חשובה בעיני. עניין השפה אמנם סמלי, אבל יש לו גם צד מהותי. כמה נעים לפרטנר מולי כשאני מדבר אתו עברית. כל כך יפה אתה מדבר עברית; חבל, אני לא למדתי ערבית. פעמים רבות שמעתי את המשפטים הללו.

יש הלומדים ערבית מתוך ראייה חברתית ופוליטית נכונה, שלפיה אי אפשר לחיות במזרח התיכון בלי ללמוד ערבית. יש הלומדים את השפה כתרבות, כשפה אחות, ולא כשפת אויב. כמורה המלמד ערבית גם לאלה ששפת אמם עברית אני יכול לומר, שזה מהנה ומקרב. לא פעם היתה חשיפת השפה והתרבות הערבית גורם שביכולתו לווסת דעות קיצוניות.

לצערי, בגלל ההתכחשות למציאות - 20% מתושבי המדינה הם ערבים פלסטינים אזרחי ישראל - קיימת מדיניות הפועלת נגדם.

"הארץ" בפרסומים שונים על מצב הערבים בישראל ועל העולם הערבי, ובעמדות ברורות וחיוביות של כותבי מאמרים, מאיר פינה חשובה לקורא העברי. בד בבד ציבור משני הצדדים נקרא לפעול יחד, באופן יסודי, למען אחווה יהודית ערבית המושתתת על שוויון ועל כבוד הדדי איש לרעהו, לתרבות של שני העמים ולשתי השפות האחיות.

נכונה הקריאה "נתניהו, דבר ערבית"; ואני מוסיף: "נתניהו, עשה שלום עם הערבים". כי שלום עם האמריקאים והמערב בלבד אין בו עתיד אמיתי לעם ישראל ולעמים הערביים.

מופיד סידאוי

עורך הירחון "אל-אצלאח" לתרבות וספרות

ערערה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו