בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הריאליטי של החיים

תגובות

יש רק תוכנית ריאליטי אחת במדינה, שהיא חיים אמיתיים. יש רק תוכנית אחת שהיא החיים האמיתיים, שבה הגיבורים אומרים באמת את אשר על לבם, שבה הסצינות אינן מבוימות והפרס הגדול הוא אכן עניין של חיים או מוות.

בתוכנית הזאת הגיבורים מתועדים, ולאו דווקא מרצונם, לכן אסור להם להישבר, והם מוכרחים להיות ממלכתיים. ניתן להצביע להם באס-אם-אסים, בדפי הפייסבוק ולפעמים גם מצביעים ברגליים.

בריאליטי הזה נאלצים המתמודדים לאכול את תירוצי ראש הממשלה, וכשהם מקבלים קלטת מצולמת מילדם אל אי הבדידות שבו הם יושבים, הדמעות הן געגועים של חמש שנים ולא של כמה שבועות. וכמו דאגות של אם שנסעה לריאליטי אחר על אי בודד, גם הן מהולות בחרדה של מה הוא אוכל ומי מטפל בו.

המתמודדים לא עברו אודישנים כדי להתקבל, אין להם סיפור חיים מפתיע וסוד גדול שיופיע בפרומו לפרק הבא. ואולי כאן הבעיה, בעיה בליהוק. הם נבחרו לתוכנית בעל כורחם כי חינכו את ילדם לאהוב את הארץ ולהגן עליה בכל מחיר. הם נבחרו כי האמינו שלא משאירים פצועים בשטח גם אם ניאלץ לוותר על שרשרת החסינות בתמורה. וכך, כבר חמש שנים הם מחכים לפרק האחרון בעונה, עוקבים בקדחתנות אחר לוח השידורים רק כדי להיווכח באכזבה שגם השבוע התוכנית תשודר.

ואנחנו הצופים מזדהים ומזפזפים, מהנהנים, עושים לייק ועוצרים באתר הצילומים בדרך לחומוס. הבעיה היא בחברה המפיקה. כל מפיק צעיר יודע ש"ריאליטי טוב" הוא ריאליטי שערוך בצורה טובה, ואילו הריאליטי הזה משודר בערוץ הציבורי, הארצי, דל התקציב, החשק והמעוף ולכן אין למתמודדים רגע מנוחה. כי בערוץ הזה גם לא יוצאים לפרסומות.

תום שפיגלנד

חיפה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו