בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קיבעון אידיאולוגי

תגובות

בתגובה על "הטעות של עוז" מאת נחמיה שטרסלר ("הארץ", 5.8)

צודק נחמיה שטרסלר שנוסטלגיה היא יועצת רעה, אך כמוה גם הקיבעון האידיאולוגי.

שטרסלר טוען, שבשנותיה הראשונות של המדינה היה צריך להחזיק ב"פנקס אדום" על מנת לעבוד, וכן שהחברה השוויונית של עמוס עוז חילקה דירות יפות ל"אנשי שלומנו" בלבד. שטרסלר מוסיף, שלעיירות הפיתוח נשלחו "מורות" חיילות בוגרות שמינית, בעוד שהחינוך הטוב ניתן לאליטה האשכנזית בלבד.

לאחר שירות של שנים מספר בצבא הקבע התקבלתי לעבודה ב-1957 במינהל הכנסות המדינה של משרד האוצר, שם שימשתי בכמה תפקידים, האחרון שבהם סגן הממונה על הכנסות המדינה.

כשהתקבלתי לעבודה לא נשאלתי מה ההשתייכות המפלגתית שלי. אני יכול להעיד על הרגישות שהיתה בסביבת העבודה שלי לנושאי שוויון בהתפלגות ההכנסות. זאב שרף ולאחריו אריאל אריאלי, שהיו ממונים על הכנסות המדינה, דרשו מראש המחלקה הכלכלית משה זנבר (לימים נגיד בנק ישראל) לערוך בדיקות על ההשלכות של כל שינוי במס על מדד האי-שוויון. שר האוצר לוי אשכול נהג לקבל עצות על ההשלכות החברתיות של כל החלטה כלכלית.

בסוף 1983 חזרתי למשרד האוצר כמנכ"ל, תחת שלושה שרי ליכוד. כששאלתי את סגן הממונה על הכנסות המדינה באותה תקופה, יורם גבאי, מה מדד האי-שוויון ענה לי, שאני הממונה עליו הראשון ששואל אותו שאלה בנושא זה.

אין ספק שהנורמות והשיח הציבורי השתנו, ואני שותף לגעגועים של עוז.

והערה בעניין ה"מורות". אשתי היתה "מורה" ולימדה במעברות כורדני וביהוד. מורים ומורות, מלח הארץ, עשו עבודת קודש בתנאים מפרכים. העבר ששטסלר מספר עליו אינו העבר שאני זוכר.

עם זאת אני מסכים עם ההמלצות המדיניות של שטרסלר.

עמנואל שרון

מבשרת ציון

*

25 השנים הראשונות של מדינת ישראל נחשבות בקרב כלכלנים וסוציולוגים אובייקטיוויים לנס כלכלי בלתי נתפש. בשנים אלו נבנתה במדינה תשתית מפוארת למדינה מודרנית. הוקמו מערכת חינוך, בריאות ומערכת סוציאלית מהמובילות בעולם. קצב הצמיחה במדינה היה מגבוהים בעולם, ופערי השכר היו מהנמוכים בעולם. בשנים אלו נרשמה אבטלה נמוכה של פחות מ-3%.

במאמר של פרופ' דן בן דוד "מבט מקרו על המשק והחברה בישראל" נאמר, כי התוצר לנפש בישראל בשנים 1950-1973 צמח בממוצע שנתי של 5.5%. קצב יותר מכפול מקצב הצמיחה במדינות המערב בשנים אלו. הפער בתוצר לנפש בין ישראל למדינות המערב הצטמצם מאוד בתקופה זו.

משנת 1973 ואילך ירד קצב הצמיחה השנתי הממוצע לנפש ל-1.6%, קצב צמיחה נמוך באופן משמעותי מקצב הצמיחה במדינות המערב, והפער בתוצר לנפש בין ישראל למדינות המערב חזר וגדל.

תמוה בעיני, כי נחמיה שטרסלר לא התייחס לנתונים אלה והציג תמונה מעוותת תוך כדי שימוש בטיעונים פופוליסטיים.

משה אריאל

כרמי יוסף



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו