בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יחסי ארה"ב ואשף: הפשע השתלם

וושינגטון מאשרת לראשונה שערפאת היה מעורב אישית ברצח אמריקאים בשנות ה-70 - מהלך שהמריץ אותה לפתוח במשא ומתן עם אש"ף. מחרטום של מארס 1973 לניו יורק של ספטמבר 2011

תגובות

הפשע אינו משתלם. סיסמה יפה, שמשננים לילדים כדי להרתיעם ממחשבות זדון, בטרם יגלו שבצד כל פושע שקיפח את חייו או נמק בכלא, יש פושע אחר שנמלט עם שללו ומבלה בנעימים. כך בפלילים. במדינאות, כמעט תמיד ההיפך נכון. הפשע משתלם היטב. בלי טרור רצחני יאסר ערפאת לא היה מביא את התנועה הלאומית הפלסטינית להישגיה, עד שמחר בעוד חודש יעמוד יורשו, מחמוד עבאס, לפני העצרת הכללית של האו"ם וישכנע אותה להכיר בפלסטין כמדינה עצמאית.

לזה יש לעבאס רוב, גם אם לא לחברות באו"ם הטעונה אישור של מועצת הביטחון. כבר עתה מייחד האו"ם לפלסטין, לצד הוותיקן, מעמד של "מדינה שאינה חברה ומשקיפה קבועה". ישראל תפציר בנשיא אובמה לממש את התחייבותו להתנגד במועצת הביטחון לחברות ותציג את עמידתו בדיבורו, אם אכן יתמיד בה (מה שלא עשה אשתקד בהקשר הישראלי בוועידה נגד נשק גרעיני), כהישג גדול. אבל בפועל, ההבדל קטן והכרת העצרת תיצור מציאות חדשה. ירדן, פורטוגל, דרום-קוריאה, שווייץ ומדינות רבות אחרות, שלא לדבר על סין "העממית" להבדיל מה"לאומנית", איחרו להתקבל לחברות באו"ם בנסיבות שונות. זה לא הפריע להן לתפקד כמדינות לכל דבר.

מאז הופיע ערפאת לראשונה על אותה במה ב-1974, נרתיק אקדח לחגורתו, התקדמו הפלסטינים בהדרגה מארגון (אש"ף) ל"רשות", שנוצרה בהסכמי אוסלו, ומשם לעובר של מדינה. בדרך שכחה גם מדינה כבריטניה, שהיתה בשעתה כמעט יחידה - חוץ מפקיסטאן - שהכירה בסיפוח הגדה המערבית לממלכת ירדן, למי לדעתה השתייכו השטחים שאבדו לערבים במלחמת ששת הימים. משרד החוץ הבריטי מכנה עכשיו את הגדה OPT, ראשי תיבות של שטחים פלסטיניים כבושים.

המהלך הפלסטיני המתקרב לשיאו הזכיר באחרונה למומחה אמריקאי, דונלד נף, את התקדים הישראלי - פער הזמנים והאירועים בין החלטת האו"ם על חלוקת שטח המנדט הבריטי בין מדינה יהודית, מדינה ערבית וישות נפרדת לירושלים, בנובמבר 1947; סיום המנדט וההכרזה על הקמת מדינת ישראל במאי 1948; וקבלת ישראל לחברות באו"ם, לאחר שנה נוספת ושני מאמצים שנבלמו, ביום הקמתה ושוב בעת הקרבות בנגב בדצמבר.

רק ב-11 במאי 1949 צירף מועדון האו"ם את ישראל לרשימת החברות בו, למרות מחאת מדינות סקנדינביה על רצח המתווך השוודי פולקה ברנדוט. מועצת הביטחון המליצה והעצרת אישרה ברוב של יותר משני שלישים, כנדרש, שישראל היא "מדינה אוהבת שלום". לשם כך היה על נציג ישראל, אבא אבן, להתחייב שממשלתו תכבד את מעמדה הנפרד של ירושלים לפי החלטת החלוקה. את הצלחת רוצחי ברנדוט לחמוק מעונש תירץ אבן בחוסר אונים: הטרוריסטים המעטים כופרים במרות השלטונות, פועלים במחתרת וקשה לזהותם וללוכדם.

דוד בן-גוריון לא יזם את רצח ברנדוט אך נהנה מתוצאתו המדינית, גניזת נוסחה בעייתית לישראל. ערפאת מינף את הטרור הפלסטיני באופן ישיר ובוטה. הפיגועים שבוצעו בהוראתו האישית לא הרתיעו מפניו. הם גרמו לאמריקאים, אנשים מעשיים שכמותם, לחזר אחריו ולשלם לו דמי לא ירצח, במטבעות של הכרה מדינית ועל חשבון שותפות ותיקות - ישראל וירדן.

הרשעה

אלה עובדות החיים של הפוליטיקה הבינלאומית. הכל יודעים זאת, אף שממשלות אינן אוהבות להודות בכך. לכן, מאלף להיווכח שערב ההכרה במדינה הפלסטינית, 18 שנה לאחר שערפאת נישא על כנפי הסכם אוסלו אל הבית הלבן וממנו לפרס נובל לשלום, ושבע שנים לאחר מותו, מאשר הממשל בוושינגטון רשמית: ערפאת אחראי לרצח השגריר האמריקאי וסגנו בחרטום בירת סודאן במארס 1973. לא עוד חשד מבוסס, אלא הרשעה - פיגוע המיקוח שבו נחטפו השניים ונרצחו תוכנן ובוצע "בידיעתו המלאה ובאישורו האישי" של ערפאת.

למעשה, זה אישור לנכונות החומר המודיעיני שהיה בידי האמריקאים כבר בעת הפיגוע. חומר זה נחשף כביקורת חיצונית על מחדלי התרעה לפני כעשור וכמסמך גולמי שנה וחצי לאחר מות ערפאת, אך החותמת הרשמית לנכונותו ניתנה רק בחודש שעבר, עם פרסום כרך מסמכי מחלקת ההיסטוריה של משרד החוץ בוושינגטון על שנת מלחמת יום הכיפורים. עדויות ומסמכים נחשפו טיפין-טיפין לאורך שנים. החידוש נעוץ בשניים - החותם הרשמי ושרטוט התוואי המוביל מרציחות למדינה.

ב-1 במארס 1973 השתלטו שמונה מאנשי "ספטמבר השחור" על שגרירות סעודיה בחרטום, בעת שנערכה בה קבלת פנים דיפלומטית, ולכדו את השגריר הסעודי וארבעה מאורחיו - השגריר האמריקאי קלאו נואל, סגנו קרטיס מור והממונים על שגרירויות בלגיה וירדן. "ספטמבר השחור" היה מסווה שקוף לארגון פתח. ערפאת היה המפקד העליון של שניהם, וראש אש"ף כולו. כאשר התברר לחוטפים שתביעותיהם לשחרור אסירים שבידי ירדן, ישראל וארה"ב לא ייענו, הורו להם ממפקדת פתח בביירות להרוג את בני הערובה. הם רצחו את שני האמריקאים ואת הבלגי, גי איד.

מעורבותה של מפקדת ארגון טרור פלסטיני בביירות - להבדיל מאחריותו האישית והישירה של ערפאת - נחשפה כבר בעיצומו של הפיגוע. לאחר כחודשיים (וחודש לאחר מבצע "אביב נעורים" של צה"ל והמוסד להריגת שלושה בכירים פלסטינים בביירות), התארח שר החוץ אבן אצל יועצו של הנשיא ניקסון לביטחון לאומי, הנרי קיסינג'ר. "בעת התקרית בחרטום הציע מישהו שנבקש מכם עזרה", אמר קיסינג'ר, "הייתם מפוצצים את ביירות". אבן השיב ש"אתה יודע שמביירות יצאה שיחת הטלפון שהורתה לחסל אותם". קיסינג'ר אישר, "זה ידוע לנו".

להניח זר?

מאחורי חילופי דברים אלה, שלימדו כי גורמים אמריקאיים וישראליים יירטו את התקשורת בין המחבלים בסודאן לשולחיהם בלבנון, הוסתרה סערה פנימית בממשל האמריקאי. הדי סערה זו לא הגיעו לתיעוד הרשמי של משרד החוץ האמריקאי, המוצג בפי מבקריו כאשם במחדל קטלני. תיעוד מקביל, של הסוכנות לביטחון לאומי (NSA), המקבילה האמריקאית ליחידת האיסוף האלקטרוני של אמ"ן 8200, פורסם בעשור שעבר, אך רק בגרסה שאירועי חרטום צונזרו ממנה.

בסוף שנות ה-90 יצא נגד בדימוס מחיל הים האמריקאי, ג'יימס וולש, במסע הוקעה של מחדל ההתרעה במערכות המודיעין, האבטחה והדיפלומטיה סביב פיגוע חרטום. במכתבים לקונגרס ובראיונות לתקשורת סיפר וולש כי בין 1970 ל-1974 שירת בסוכנות בעמדת האזנה לפלסטינים.

לדברי וולש, קלטו והקליטו ב-NSA, יום-יומיים לפני קבלת הפנים בשגרירות הסעודית, מידע על הפיגוע המתוכנן. וולש העיד שקולו של ערפאת היה מוכר לו היטב וששמע אותו במו אוזניו מאשר לעוזריו, אבו ג'יהאד ואבו איאד, לבצע את הפיגוע. המידע ההתרעתי הועבר מיד למשרד החוץ, כדי שיזהיר את נציגיו בחרטום.

לשמע הידיעות בתקשורת על הפיגוע, נדהם וולש לגלות שאחראית המשמרת במשרד החוץ החליטה, על דעת עצמה, שההתרעה אינה כה בהולה ושניתן לעכב את שיגורה. ההתרעה הגיעה לחרטום לאחר הרצח. וולש טען כי כשהתקומם על המחדל במשרד החוץ ותבע לחקור אותו, הבהיר לו מפקדו בסוכנות מה משמעותן של התעקשות על כך והתנגשות עם דרג בכיר ממנו במשרד החוץ: אובדן הסיווג הביטחוני שלו וסילוקו משלוות פאתי וושינגטון בחזרה לתלאות חיל הים, אל בטנה הריחנית של אניית תדלוק. וולש נכנע. הוא התעורר, פתאום, בסוף שנות ה-90.

לא היתה תגובה רשמית לטענות וולש בדבר רשלנות שחוללה אסון, אך ב-2006 הכיר משרד החוץ בחצי-פה באותו חלק של הטענות שעסק בערפאת. אז הוסר הסיווג מדו"ח סודי על הפיגוע בחרטום, אבל המסמך הותר לפרסום ללא תאריך חיבור, ללא חתימה וללא רשימת תפוצה. הדו"ח קבע כי "מבצע חרטום תוכנן ובוצע בידיעתו המלאה ובאישורו האישי של ערפאת" וכי בהתקפה השתתפו נציגי פתח בחרטום, שהסיעו את המחבלים ברכבם, שנהנה מחסינות מעין-דיפלומטית.

מהדו"ח הגולמי נעדרה כל התייחסות מערכתית. הוא נכלל באסופה אלקטרונית של מסמכים על מדינות אפריקה, שפירסמה מחלקת ההיסטוריה של המשרד, בלי לחוות דעה על מידת אמיתותו. בחודש שעבר ובהקשר הישראלי-ערבי התפרסם המחקר המוסמך, שאימץ מלה במלה את הפיסקה המכרעת בדו"ח המודיעין. מרגע זה, האמת ההיסטורית ועמדת הממשל הן שהפיגוע תוכנן ובוצע בידיעתו המלאה של ערפאת ובאישורו האישי.

לעובדה זו יש חשיבות ציבורית. ממשלי ביל קלינטון וג'ורג' בוש הבן ראו בערפאת בן-שיח מדיני ואורח רם-מעלה בבית הלבן. מעתה יתקשה אורח אמריקאי, בביקור רשמי במדינה הפלסטינית ולפי כללי הטקס של מארחיו, להניח זר על קברו של מפעיל רוצחי חרטום. לכאורה, סוף-סוף צדק; למעשה, אפילו ידעו ולא רק חשדו ב-1973 במה שיודעים ב-2011 - שהרי הדרגים שמעל לאותה אחראית משמרת רשלנית במשרד החוץ העדיפו להימנע מחקירה - התוצאה לא היתה שונה.

אין קשר

בפיגוע חרטום נחל ערפאת הצלחה מסחררת. בעקבותיו פתח ממשל ניקסון במשא ומתן חשאי אתו, באמצעות ריצ'רד הלמס, השגריר בטהראן ומי שהיה עד תחילת 1973 ראש הסי-איי-אי. המגעים נוהלו עם עלי חסן סלאמה, קצין המבצעים של "ספטמבר השחור" ו"יד ימינו של ערפאת", כהגדרת הלמס. ניקסון וקיסינג'ר רצו למתן את ערפאת ולמנוע פיגועים נוספים (נגד אמריקאים; אחרים לא נחשבו). ערפאת מינף אותם למו"מ מדיני, שהוסתר מישראל ומירדן.

בפגישה בבית הלבן עם אלמנותיהם של קרטיס ומור, ב-17 במאי 1973, התקנא ניקסון ביחסם הנוקשה של הסובייטים והישראלים לטרור, אך הוסיף ש"הטרור הארור" משסע מדינות אחרות, כמו לבנון. "הוא מרעיל את כל המזרח התיכון", אמר ניקסון, "זה מוביל לבעיית ישראל-ערב. הוא יימשך עד שהיא תיפתר. דיברתי עם גברת (גולדה) מאיר בתקיפות רבה ככל האפשר. מצרים קשוחה; ירדן הגיונית. הדרך הטובה ביותר לטפל בטרור היא לטפל בסכסוך ישראל-ערב. אנחנו מדברים עם הרוסים. דוקטור קיסינג'ר מדבר עם הישראלים ?אוף דה רקורד', אבל הם מדליפים".

ערוץ קיסינג'ר-ערפאת פעל גם בעיצומה של מלחמת יום הכיפורים, בהעברת מסרים, והגיע לשיאו במפגש בין סגן ראש הסי-איי-אי, גנרל ורנון וולטרס, לבין "מספר 2 של ערפאת", חאלד אל-חסן, שבוע לאחר תום המלחמה, ב-3 בנובמבר.

המפגש התקיים ברבאט בתיווכו של חסן מלך מרוקו ועסק בעיקר בתביעות המדיניות של אש"ף. אך חאלד אל-חסן נדרש בו גם, "במבוכה גלויה", לשאלה שהציקה לו מאז "אביב נעורים": "האם לארה"ב היתה מעורבות כלשהי ברצח מנהיגי אש"ף בביירות?" לדברי וולטרס, בדיווח לקיסינג'ר, "עניתי בתקיפות שלא היה לנו ולא כלום עם אותן רציחות. נתתי לו את דברת הכבוד שלי כחייל. אמרתי שאיננו נוקטים רצח משום שהוא לא מוסרי, אינו מכובד ואינו מייצר תוצאות. קליעים הורגים רק בני אדם, לא רעיונות".

וולטרס היתמם. ההתנקשויות והסיכולים הממוקדים, באמצעות הסי-איי-אי, כוחות מיוחדים או באי כוח, לא החלו במבצע להריגת אוסמה בן-לאדן ואף לא יובל שנים לפני כן, במבצעים כושלים נגד פידל קסטרו.

"אמרתי שלא אציג לו שאלות בדבר חרטום", המשיך וולטרס בדיווח, "אבל שאנחנו איננו נוקטים רצח. הוא השיב, במבוכה מסוימת, כי בכל הקבוצות הגדולות של מי שסבלו הרבה, יש מי שנוקטים אלימות על דעת עצמם. הבנתי מכך שלטענתו, הרציחות בחרטום לא אושרו בידי הנהגת פתח".

פיגוע המיקוח, שנועד לשחרור אסירים, השיג הרבה יותר מציפיות מחולליו - מיקוח, בהקשר המדיני. על גופותיהם של נואל ומור התחילה להיבנות המדינה הפלסטינית. בה בעת, ובעוד ממשלת חרטום מפגינה אהדה לאש"ף וממהרת לשחרר את הרוצחים, התהדקו קשרי ישראל עם המורדים בסודאן. ב-17 ביולי השנה, עם הכרזת עצמאותה, התקבלה דרום סודאן לחברות באו"ם. בסמוך לכך, בערב לזכרו של האלוף מאיר עמית, אמר ראש המוסד לשעבר אפרים הלוי כי "אזרחי המדינה החדשה חייבים את ראשית תהליך עצמאותם, לפני למעלה מ-40 שנה, לשניים מראשי המוסד - עמית, שהחל בסיוע הישראלי, וצביקה זמיר שהמשיך והעצים". הלוי הבטיח להרחיב ולפרט ביום הזיכרון הבא לעמית, בעוד שנה.



ערפאת באו''ם ב-1974. בא לעצרת חגור אקדח


מור משמאל ונואל בחרטום, שעות ספורות לפני שנחטפו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו