בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אחותנו, השפה הערבית

תגובות

בתגובה על "הצעת חוק חדשה: ערבית אינה שפה רשמית" מאת יהונתן ליס ("הארץ", 4.8)

אנו מתנגדים נחרצות להצעת החוק, שבמסגרתו יבוטל מעמד השפה הערבית כשפה רשמית במדינה.

יותר מחמישית מאזרחי ישראל הם דוברי ערבית מלידה. עוד מיליוני דוברי ערבית נמצאים תחת שלטון ישראל. יש ערים בישראל, ובראשן ירושלים הבירה, שהן ערים מעורבות, שחיים בהן אלה לצד אלה דוברי עברית וערבית במרחב אורבני אחד. ישראל מצויה במרחב גיאוגרפי-תרבותי אדיר, שרובו ככולו דובר ערבית.

העברית והערבית שתי שפות שמיות קדומות הן. שפות אחיות, שזיקה ארוכת שנים ואינטימית קיימת ביניהן, מימי הביניים, עד לימי אליעזר בן יהודה ולימינו. רבים מהאזרחים היהודים של המדינה עלו ממדינות ערב, וללא מעטים מהם הערבית היא שפת תרבות ומשפחה, לפעמים אף שפת אם.

אין להתעלם ממרכיבי מציאות אלה. דווקא בגלל הקשיים הפוליטיים הקיימים אסור לגדוע קירבה לשונית-תרבותית מכרעת זו על פי גחמות פוליטיות. גם לולא היתה הערבית שפה רשמית במדינה, היה מקום להפוך אותה לכזאת.

ישראל היא המדינה הלא-ערבית היחידה בעולם שקיימת בה אקדמיה ללשון הערבית (לפי החלטת הכנסת מ-21 במארס 2007). על חברי הכנסת להתנגד להצעה לביטול המעמד הרשמי של הערבית במדינה, כראוי לחברים בבית המחוקקים של עם הספר.

פרופ' ראובן עמיתי, פרופ' דוד שולמן, פרופ' נתן וסרמן

הפקולטה למדעי הרוח, האוניברסיטה העברית בירושלים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו