בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מה שדרוש זה ריסון עצמי

תגובות

בתגובה על "זו התרבות, לא הסוציאליזם" מאת סטיבן פלאוט ("הארץ", 17.8)

לדעת פרופ' פלאוט, החריצות והמשק התחרותי הם שמקטינים את ממדי העוני בסקנדינוויה בהשוואה למשק הישראלי.

אין הוכחה לכך שהעובד הישראלי חרוץ פחות מעמיתו השוודי. גם הריכוזיות במשק השוודי גדולה מזאת שבמשק הישראלי. הגורם המרכזי היוצר את ההבדל קשור במאפיין תרבותי, והוא: חוסר ריסון עצמי של בעלי הכוח בחברה הישראלית.

אם נתבונן בדו"ח הכספי של "שופרסל", כדוגמה, נראה שהרווח הוא רק 2.7% מהמחזור. אולם הוא כולל הוצאות מופרזות על משכורות של מנהלי החברה ועל השירותים שהחברה קונה מעורך דין ומרואה החשבון שלה; מחיר מופרז של החשמל ושל המים, המושפעים על ידי המשכורות של הספקים; רווחי היבואנים והוצאות השינוע, המושפעות מהמשכורות של פועלי הנמל; מחיר הממון והוצאות על המבנים של החנויות.

בקיצור, כל בעלי הכוח החסרים ריסון עצמי ומאכלסים את העשירון העליון שותפים למחיר הגבוה שהקונה בשופרסל משלם.

לכן, כל עוד לא תימצא דרך לחנך את בעלי הכוח לריסון עצמי - הפערים ילכו ויתרחבו. בלא שינוי תרבותי - גם אם יוטלו מסים נוספים על בעלי הכוח, הם ימצאו דרכים לגלגל את המסים הנוספים על השכבות החלשות

ד"ר מאיר דביר

רמת אפעל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו