בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

למה נעזבה ליפתא

תגובות

בתגובה על "מונומנט הזיכרון הפלסטיני יהפוך לשכונת יוקרה" מאת ניר חסון ("הארץ", 21.1)

הכתבה מצטטת את יעקב עודה, המספר על הקורות אותו ומשפחתו שנטשו את הכפר ליפתא במארס 1948. עודה, בן 67 כיום, היה בן 3-4 כשהתרחשו האירועים שהוא מתאר (ולא בן 8 כפי שנכתב). הוא אולי לא זוכר או יודע, שגם יהודים רבים ברחו ונטשו את בתיהם בירושלים בסוף 1947 ותחילת 1948.

ההבדל בין תושבי ליפתא לביניהם היה שהיהודים ברחו מפני המון של ערבים שפרצו לעיר המערבית ולשכונות היהודיות בסכינים שלופות, במטרה להרוג יהודים ולגרשם בעקבות החלטת האו"ם על החלוקה. תושבי ליפתא לעומת זאת עברו לרמאללה בין דצמבר 47' לתחילת 48' בנסיבות אחרות לגמרי.

על פי תוכנית החלוקה של האו"ם, מנובמבר 1947, היה ליפתא חלק מהאזור הבינלאומי של ירושלים ותושביו היו יכולים להמשיך ולחיות בו בשלום. אך עם פרוץ אלימות הערבים נגד היהודים בירושלים לאחר החלטת האו"ם, קיבלו תושבי ליפתא הוראה מהוועד הערבי העליון לפנות את הנשים והילדים מהכפר כדי לשכן בו חיל מצב ערבי.

מאז הוא שימש כבסיס לצליפות של הכוחות הערביים לעבר כביש הכניסה לעיר והשכונות היהודיות הסמוכות, עד שנכבש על ידי הכוחות היהודיים. יישובים ערביים קרובים כגון בית עיכסא, בית סוריק, בידו, עין רפא, אבו גוש ועוד נותרו על כנם ותושביהם חיים בשלום על אדמתם עד עצם היום הזה.

לאחר מלחמת העצמאות הקימה ירדן על חלק מאדמות הכפר ליפתא מתחמים צבאיים (גבעת התחמושת, גבעת המבתר), ושיכנה את תושבי הכפר בבתי הרובע היהודי בעיר העתיקה של ירושלים, לאחר שהיהודים גורשו גם משם על ידי השלטון הירדני.

מיכאל סלע

ירושלים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו